345 צפיות | 0 תגובות
אני רוצה לדבר על תסביכים ויחד עם זאת בא לי לעשות רצח אופי לכמה מהדמויות שכולנו מכירים מאגדות. אולי יתרחש כאן רצח אגדות עם, אני אכתוב על האופי של הדמויות ואני בטוחה כי הרבה ימצאו את עצמם בדמויות אלה. אין לי כלום נגד אגדות, להיפך, אני אוהבת אגדות, אבל קיץ עכשיו והשעמום הורג אותי ואני חייבת להיות צינית ולהרוג את השעמום לפני שהוא יהרוג אותי. אז הקרבן הפעם דמויות מפורסמות מאגדות ילדים.
אני אתחיל בהצהרה כי בני אדם אינם רעים ואם רוצים אפשר לראות כי הם קטנים, תמימים וכולם מתוסבכים. התסביכים נוצרים תוך כדי החיים, חלק נוצרים בילדות כתוצאה של חינוך מגיל הרך וחלק נרכשים עם החיים והזמן. אני רוצה לדבר על תסביכים. תסביכים זה דבר נהדר אם מודעים להם. הכי נהנות מתסביכים הן הנשים. אצל נשים זה גם מתקבל כדבר מובן מאליו, זה וגם ההצהרה "כי אני אישה" שני אלה מצדיקים כל באג באישיות הנשית.
לי עצמי יש לא מעט תסביכים ואני נהנית מכל תסביך. בעלי לשעבר סבל מהתסביכים שלי, במיוחד משום שהוא ידע כי החיים שלו היו יכולים להיות קלים יותר, אילולא התסביכים שלי. אבל אני לא אביא דוגמאות מחיי המסובכים גם ככה, אני אביא דוגמאות מהאגדות. אני אקרא לתסביך בשם גיבורת האגדה ואתאר את המאפיינים, אני בטוחה כי גם הדמויות בתנך סבלו או נהנו מתסביכים, אבל זה שייך לסיפור אחר לגמרי ואולי פעם אני אכתוב גם את הסיפור הזה.
אני אתחיל מכיפה אדומה. כיפה אדומה הייתה ילדה טובה. חינכו אותה להיות טובה ולהיות נחמדה כל הזמן. אימא של כיפה אדומה לימדה אותה כי גברים הם רעים וטורפים וצריך להיזהר מהם כל הזמן. כיפה אדומה מאוד אהבה את אימא שלה ונזהרה לא ליצור קשר עם הגברים הרעים. היא ברחה מהם ברגע שראתה אותם. היא מצאה את עצמה לבד רוב הזמן, עושה את כל מה שאימא אומרת לה ושומעת כל הזמן בקול אימא. כיפה אדומה לא התבגרה לעולם. היא תמיד הייתה ותישאר ילדה קטנה וטובה של אימא ולא תלמד אף פעם להיות עצמאית ולשפוט דברים או גברים לבדה ובעצמה.
כיפה אדומה במשך כל החיים תלך אל היער ותמלא את המטלות בשליחותה של אימה. היא תסחוב סלים כבדים מלאים כל טוב לכל הנזקקים ואולי בדרך תזלול כמה ממתקים מהסל. החיים יעברו על פניה והיא תתעלם מהחיים. הזאבים ינסו לפתות אותה, אבל היא ילדה טובה של אימא ולא תתפתה לאף זאב ואולי זאת הסיבה שאבא של כיפה אדומה לא מופיע בסיפור. לעומת זאת כל הזמן מופיע שם הזאב., אימא של כיפה אדומה מזהירה אותה כל הזמן בעניין הזאב, כנראה היה לה נסיון רע עם הזאב.
מכיפה אדומה אני אעבור אל סינדרלה. סינדרלה היא יצור פאסיבי להחריד. מאוד נוח לה בתפקיד של הפאסיבית. היא לא צריכה להחליט שום החלטות. הכל החליטו בשבילה. היא אמנם עבדה בעבודות שירות בבית אימה החורגת, אבל מצד שני היא לא חשבה לרגע להתקומם או למרוד. לא היה לה שום אופי בכלל, כל מה שאמרו לה היא עשתה, גם עבודות מלוכלכות.
היא כן הוזמנה לנשף, אבל לא הייתה מוכנה להשקיע אנרגיות ומאמץ כדי לקנות בגדים ונעליים. מכיוון שלא הייתה לה אימא והאם החורגת דאגה לבנותיה הביולוגיות, אז כאשר הגיע זמן הנשף, סינדרלה פשוט נשארה בבית על הספה מול הטלוויזיה בלי לטרוח עבור עצמה. הייתה זו הפיה הטובה שהביאה לה שמלה, נעליים וסידרה לה הסעה לנשף. סינדרלה הסכימה ללבוש את השמלה ולנעול את נעלי הזכוכית כי הייתה רגילה לעשות את כל מה שאומרים לה.
סינדרלה אף פעם לא נקטה יוזמה תמיד נשארה תקועה באותו מצב. המצב התקוע נראה לה בסדר, היא לא חשבה בכלל לשנות את עצמה, אם משהו צריך להשתנות, אז שהמצב ישתנה. היא נשארת אותו דבר. היא פאסיבית וככה הייתה נשארת באותו בית תקועה כל הזמן בלי נסיך ובלי נעליים ובלי להחליט על כלום, אבל הנסיך הגיע ושינה את המצב, והנעל התאימה אז היא עברה לבית אחר והתיישבה על ספה אחרת להצמיח שורשים. עכשיו סינדרלה יושבת בארמון של הנסיך. היא עדיין לא צריכה להחליט שום דבר וגם לא צריכה ליזום כלום, הכל נעשה עבורה. היא הפכה לקאוץ' בטטה בזמן שהאחרות מחפשות את עצמן.
כמו למשל עליסה שעדיין מחפשת את עצמה, שעדיין לא הבינה אם היא גדולה או קטנה. לפעמים היא גדולה מהחיים ולפעמים היא קטנה קטנה עד כדי כך שלא רואים אותה ודורכים עליה בלי כוונה, אז נכון שמבקשים סליחה על כל דריכה, אבל לעליסה זה לא ממש עוזר כי היא זו שסופגת את הדריכות. היא עדיין מחפשת מי היא ומה היא ולמה היא נועדה, היא עדיין משוטטת בארץ המראה לפעמים היא גדולה ולפעמים היא קטנה, מה שבטוח היא לא יודעת איך להגדיר את הפער בין שני המצבים היא שאלה את הזחל מה יש בין שני המצבים האלה שבהם היא קטנה או גדולה והזחל ענה לה כי לפער הזה קוראים מציאות.
אז עליסה עדיין מחפשת להתאפס ולחיות במציאות בגודל בינוני ולהסתפק בבן זוג סתמי, משכנתא לעשרים שנה, שני ילדים ונגיד מאהב שיהיה דומה לבעלה המשעמם וילהיב אותה רגע פה ורגע שם. במחשבה שניה, המציאות מפחידה אותה והיא חוזרת שוב ושוב לארץ המראות להתלבט עוד קצת בין קיצוניות לקיצוניות, עד שהיא תמצא את עצמה ותחליט.
עד שעליסה תחליט מי היא ומה היא ותמצא את מה שהיא מחפשת ותתחבר למציאות, מלכת הלבבות כבר החליטה. היא מלכה ויש לה כוח אדיר גם אם הוא מתבטא בלהרוס ערימות של קלפים ולהוציא את כולם להורג בהבל פה. כאשר הייתה ילדה קטנה היא התחפשה למלכת הלבבות. בגיל שש היא הוכתרה לכל ימי חייה בשמלת סאטן לבנה וקלפים מודבקים עליה בדבק מהיר, כתר נייר ושרביט פלסטיק השלימו את הלוק. היא לא באמת מלכה, היא פשוט עדיין לא הורידה את התחפושת. מאז ועד היום היא מגדירה את עצמה כמלכה ומצליחה לשלוט בבעלה, בילדיה ובדג הזהב ששוחה לתומו באקווריום ועסוק כל היום בכרסום בועות.
היפיפיה הנרדמת התעוררה אל מציאות אפורה ומיד רצתה להמשיך לישון, היא נשקה את הנסיך מתוך בלבול והוא הפך לצפרדע וקפץ לאגם ברגע שהריח את השיניים שלא צחצחה מאה שנה. לישון היא לא הצליחה משום שקרקורי הצפרדעים באגם מתחת לחלונה הפריעו לה. היא ירדה לאגם לחפש את הנסיך ונישקה המון צפרדעים, אבל אף צפרדע לא הפך לנסיך.
היא עדיין יושבת על שפת האגם ומנשקת צפרדעים וזורקת אותם בחזרה לאגם בגועל. מידי פעם היא נושאת את עיניה אל הדרך ומקווה שהנסיך יופיע רכוב על סוס לבן. הזמן חולף ועובר. היא מזדקנת בבתוליה, החיים חולפים על פניה במהירות, הנסיך לא מופיע. היא שוקלת בדעתה לחזור ולישון עוד מאה שנה ואולי לא להתעורר בכלל, אבל מפריעה לה העדשה מתחת למזרון. בסופו של דבר היא תתפשר עם המציאות ותבין כי נסיכים קיימים רק באגדות, היא תבין כי אין מישהו שהוא גם גבוה וגם חכם וגם עשיר וגם נסיך וגם מעוניין בה. אין חיה כזאת. אז היא תתחתן עם מישהו מתוך פשרה, וזה יהיה מאוחר מידי גם בשבילו וגם בשבילה.
את עצמי אני רואה כאוסף של כל התסביכים האלה, אני עצרתי את המירוץ. אני הכי מזדהה עם זהבה. כמו זהבה אני בוחרת את הכי צעיר לקשר. כי הוא הכי צעיר. כי הוא הכי לא מתאים ותמיד אפשר להעיף אותו כשהוא מתבגר מידי ונעשה הגיוני מידי ורציני מידי, אז אני יודעת כי הגיע הזמן להחליף ולמצוא מישהו אחר. ככה חיים חולפים להם והימים עוברים, אבל אנחנו נשארים צעירים לנצח והזמן עובר לידינו ולא נוגע בנו בכלל.
עד כאן.
ברשימה הבאה על תסביכי בנים גיבורי אגדות. אולי.
נכתב ע"י אתר "יחסים"
