341 צפיות | 0 תגובות
אני לא יודעת מתי הפסח הזה ייגמר. נראה לי כי לא יהיה לו אף פעם סוף. כאילו מיום ראשון שעבר זה פסח. העוללים בחופשה שבוע לפני פסח. בקושי גמרנו את הזלילה של ליל הסדר וכבר דחפו לנו את שעון הקיץ, דבר שמאריך את ייסורי עוד יותר. היום ארוך יותר וקשה להעביר אותו בלי לחם. נשברתי. נמאס לי להסתובב רעבה ללחם. לא אגרתי פיתות ולא קניתי שום לחמניות ב"טיב טעם" ולא אכלתי שום מצות. חשבתי שאני אוכל להתגבר על זה. חשבתי שאפשר לחיות שבוע בלי לחם.
אבל לא.
מיום ראשון הייתי בערד והשתעממתי עד מוות. אין אצל אימא שלי מחשב ואני לא מצליחה להסביר לה עד היום מה זה אינטרנט. היא חושבת שזה מין דבר ששואלים אותו שאלות והוא עונה תשובות. לפעמים היא שואלת אותי מה שלום האינטרנט שלי ומה הוא מספר. כאילו זה איזה מחזר שלי. קיצרתי את הביקור בערד והגעתי הביתה ביום שלישי בערב במקום ביום רביעי בבוקר. בתחנה המרכזית החדשה מקדונלד היה פתוח והעוללית ואני הלכנו לשם מהר בתקווה שיש שם את הלחמניות עם ההמבורגר. הייתה רק תמונה של הלחמניות. נתנו לנו לחמניה של פסח. משהו קשה ומתפורר ותפל. בלסנו את זה קצת מאוכזבות ונסענו הביתה.
יומיים התאפקתי ולא הלכתי לסופרמרקט. לא הלכתי לסופרמרקט, כי לא היה בשביל מה. אין לחם ואין לחמניות. את שאר המצרכים קניתי מזמן לפני ליל הסדר. היום נגמרו לי הסיגריות ויצאתי מהבית והלכתי לסופרמרקט. זה היה ביקור עצוב ביותר. במקום בו היו מונחות בדרך כלל לחמניות חמות ולחם חם, מונחים היום הקלקרים של פתית אורז. איכס. מדור הלחם מכוסה בהמון קופסאות של חטיפים כשרים לפסח, המאפיה דוממת. המדפים ריקים.
במקרר של העוגות נמצאות עוגות מפוררות של פסח והמראה דוחה. גם איכס. במקרר של הבשר, אין בשר טרי. שאלתי את המוכרת הרוסיה אם הבשר הוא חמץ, אז היא הודיעה לי כי אין שחיטה בחג ולכן אין בשר, אחרי זה היא לקחה אותי הצידה ואמרה לי בשקט (כדי שהקונים לא ישמעו) כי יש כרעיים במקרר במחסן. אמרתי לה תביאי שש כרעיים כדי שאני אוכל לבשל צהריים היום. (סמכתי על המקרר של הסופר והתעצלתי להפשיר מהפריזר) היא הביאה את הכרעיים עטופות כמו ברוסיה.
אחרי זה הלכתי למקום הטוב הזה שיש בו את כל החומרים לעוגות והיום הוא היה מכוסה בניילון מהריצפה עד למעלה. פרצתי לי פתח והשתחלתי פנימה. מצאתי שם את כל הדברים הטובים. קמח, שמרים, אבקת אפיה. אז לקחתי בלי לעשות חשבון של חמץ, לא חמץ שני קילו קמח, שלוש קופסאות של שמרים יבשים ועשר חפיסות של אבקת אפיה. מכיוון שכבר עסקתי בחטא, אז ניגשתי למקום מכוסה אחר שבו זכרתי יש את כל הפסטות ולקחתי כמה חבילות ספגטי וכמה חבילות פסטה והלכתי עם השלל הזה לקופה.
עמדתי בתור בקופה. המצרכים נחו בעגלה וחיכו לקופה שתתפנה. לפתע נעמדו אחרי שני דוסים. אחד מהם הסתכל בעיון בתכולה של העגלה שלי וכנראה לא האמין למראה עיניו. כדי להיות בטוח הוא פנה אלי ואמר שזה חמץ תוך כדי זה שהוא מצביע על המצרכים בעגלה. "חמץ? מה פתאום חמץ?" שאלתי אותו בפליאה. הוא אמר כי קמח ופסטות וכל השאר נחשבים לחמץ. "לא" הסברתי לו "זה בכלל לא חמץ, תראה איך החמץ מכוסה, זה כשר לפסח" וככה עמדנו לנו שם והתווכחנו, הוא טען שזה חמץ ואני ניסיתי לשכנע אותו שזה לא חמץ. החבר שלו עמד לידו ושתק. בסופו של דבר הגיע תורי והנחתי את המצרכים על הסרט. הקופאית העבירה אותם בקופה בלי להעיר אף מלה. "אתה רואה שזה לא חמץ?" התרסתי בפני הדוס. הוא כנראה השתכנע כי הוא אמר שיכול להיות שהוא טועה. בטח שהוא טועה.
אז הגעתי הביתה עם המוצרים שעברו בקופה בלי אף הערה ולקחתי קערה גדולה והוספתי קילו קמח וביצים ושמן וסוכר ומלח ומים פושרים ובצל חתוך לקוביות קטנות ולשתי והנחתי את זה לתפיחה. אחרי זה לשתי שוב וקרצתי עיגולים והנחתי לתפיחה נוספת. אחרי שהכדורים תפחו העברתי אותם לתנור חם ותוך כמה דקות ריח לחם בצל טרי אפף את הבית. יצאו לחמניות נהדרות, פריכות בחוץ ורכות רכות בפנים וזהו. אנחנו כבר לא רעבים ללחם. אנחנו מסודרים לעוד חמישה ימים בערך.
נכתב ע"י אתר "יחסים"
