343 צפיות | 0 תגובות
אני שונאת לטייל ליתר דיוק אני שונאת טיולים של מעבר ליום אחד כל עוד אני יודעת שבלילה אני אישן במיטה נורמלית ואוכל אוכל נורמלי אין לי בעיה אני פשוט שונאת את המחשבה שבלילה אני אאלץ לישון על חול קשה ולאכול מסיר מלוכלך תבשילים שאם היה אור והייתי יכולה לראות אותם בחיים לא הייתי חולמת להכניסם לפי ולמה? מילא אם זה היה מקמצנות אז יכולתי לסלוח לו אבל הוא פשוט נהנה מזה!
הוא נהנה מהאוכל המלוכלך. משקי השינה המעקצצים, מהזיון הפראי מאחורה בחיק הטבע אל מול נופי המדבר. הוא חושב שהפטמות שלי עומדות תמיד רק לכבודו מהתרגשות וכלל אינו מבין שבשעה שש בבוקר הקור המקפיא של הרי יהודה הוא שמזקיף אותן ולא גופו הבוער מתשוקה…
לכן כשהציע לי גם בחופש הנוכחי לנסוע לטיול דו יומי שכזה כמעט והחטפתי לו סטירה. כשעוד הוסיף ואמר שגם שני חבריו עתידים לבוא עם חברותיהם באמת התייאשתי כבר – לא מספיק שאנחנו שוב הולכים לגיבוש קרבי אתה גם מביא שני חברים שלך???
אוי נו תפסיקי כבר את מכירה אותם ויהיה מעולה, נביא הפעם אוכל טוב רק בשבילך. אני אסחב חבילת סטייקים על הגב כדי שלא תבכי. משום מה כנראה שהוא חשב שחבילת 250 גרם אנטריקוט סטייקים תגרום לי להשתכנע ולוותר אבל בכל זאת ויתרתי לו רק הפעם
את זוג החברים הראשון אספנו מהרכבת בת"א. שניהם סטודנטים למשפטים. הבחורה לבושה במיטב האופנה הזרוקה כלומר- מכנסי בד לבנות קשורות בחבל גס מקדימה ובחולצת כפתורים דהויה מסוג הבגדים שעולים או 20 שקל בשוק או 600 שקל בזארה, והיא לא ביקרה בשוק כבר שנים. שיערה היה חום וחלק עיניה הבהירות הביעו רוע מתוכן – רוע של פרקליטים רברבנים. הבחור נראה פשוט למראה, גבוה ובעל עיניים חומות. שאריות שיער עטפו את ראשו אני רוצה לכתוב כי הוא נראה תמים אך כידוע אין עורכי דין תמימים הוצגנו איש בפני רעהו והמשכנו הלאה אל עבר המדבר
המדבר
בשעה שלוש אחרי הצוהריים כבר עמדנו בצומת הכניסה לנבי מוסא. גיפ אפור המתין לנו שם, יד ענוגה הוצאה אל מחוץ למזגן וסימנה לנו לנסוע בעקבות מפלצת השטח הזו אל עבר המדבר וכל שנייה שנסענו עוד פנימה הרגשתי איך אנו נוטשים את הציוויליזציה יותר ויותר
אוף עוד פעם להשתין בשטח סיננתי
"תפסיקי להתלונן" לחש לי אהובי הקרבי "לפחות נוכל לעשות את זה כמו שאת אוהבת בטבע אל מול הזריחה" ובכך הזכיר לי כי הלילה גם לא אישן נוסף לכל. כעשרה קילומטרים לערך נסענו עד שהגענו לסוף כביש האספלט ולמפגש בינו לבין נחל קדרון או בשמו השני "הביוב של ירושלים".
מהגיפ הכסוף שלפנינו ירדו שני אנשים: האחת בלונדינית מהממת עם חזה זקוף עקב חזיית פוש אפ, אך היא אינה מעניינת כלל ועיקר שכן ממושב הנהג נפלטו מאה שמונים וחמישה סנטימטרים של יופי, גומת חן זהרה בלחיו הימנית, ירוקת עיניו הבהיקה עוד למרחוק ושרירי ידיו בלטו גם מתחת לחולצה הפשוטה שלבש מוכיחה למשפטנית שמאחורי כי אפשר להראות נפלא גם בבגדים ששווים עשרים שקל
עוד בטרם בא להגיד שלום רכן לפתוח את תא המטען של רכבו וכשהתכופף להוציא את התיקים משם נמסתי וכמעט חבטתי בחברי על כך שאין לו ישבן עסיסי שכזה. אוף! תמיד הבלונדיניות זוכות בטוב ביותר חשבתי לעצמי כשזו חיבקה את כתפיו לאות הפגנת בעלות. בלעתי את רוקי והושטתי לו יד מציגה את עצמי, גם הזונה הבלונדינית הציגה עצמה, מסתבר שבניגוד לציפיותיי היא לא למדה כלכלה ומינהל עסקים אלא היא "מצטיינת דיקן במינהל עסקים אבל דפקו אותי בכלכלה ויש לי רק תשעים וארבע אז אני לא מצטיינת דיקן"…
השוס היה אצלו אני כבר ציפיתי שמי שיוצא עם כלבתא כזו יהיה גם איזה כלכלן אפרורי ומשמים אך כמה טוב שיש הפתעות בחיים, "אני לומד מדעי המשחק"
תיאטרון? שאלתי מנסה להראות מבינה בתחום. "לא, ממש לא, מדעי המשחק. ממש ככה משחקים בחברה". "ספורט?" התאכזבתי, "לא" אמר והפעם כבר העלה חיוך על שפתיו "אולי אם לא נהיה עייפים בערב, אני אראה לך למה אני מתכוון" והוא הראה
חנינו, העמסנו תרמילים על הגב והלכנו כעשרה קילומטרים עד שעה שבע. כשהחשיך חצינו את נחל אוג, טיפסנו על גבעות וירדנו לגאיונים עד שלבסוף עצרנו במקום שלמרות כל הציניות שבי אין דרך אחרת לתארו מקסום. מספר עצים הצטופפו לידינו ופיתחת ים המלח נפרשת לפנינו. בחרנו מיקום לכל אוהל ולאחר מכן ניגשנו למלאכת הבישול ללילה. ששת האנטריקוטים נפרשו מעל לרשת גריל שבעצמה הונחה מעל גחלים לוחשות שהוכנו מבעוד מועד.
איני יודעת כמה זה רלוונטי אך עבורי סטייקים ספורט ומין אנאלי בהחלט מספיקים בחיים, אז הליכה של עשרה קילומטרים נחשבת בהחלט לספורט, סטייקים בטבע משביחים את טעמם אפילו מאלה שבמסעדת יוקרה והטוסיק שלי צפוי לקבל את שלו בזריחה בין אם ירצה ובין אם לא… הארוחה תובלה בבקבוק יין אדום שהוציאה המזדיינת דיקן מתיקה הקל להפליא ואת כל השאריות של הארוחה קברנו הרחק מאיתנו. את כלי הפלסטיק המלוכלכים התנדב חברי לסחוב על גבו כך שלאחר זמן מועט נותרנו שרועים ושבעים על גבנו אל מול הירח המלא שבשמיים והרקיע זרוע הכוכבים
"הבטחת שתספר מה זה לימודי משחק" נזכרתי, "נכון, אבל אולי זה יעיק קצת אחרי הארוחה" ענה. "לא אחי, ספר קצת על מה שאתה לומד שם באוקספורד" טפח חברי על שכמו של האל היווני הזה. הוא החל לספר. לימודי משחק, כך נתברר היו לימודים אנתרופולוגיים של כל סוגי משחקי החברה הנהוגים בחברות שונות, מהפרימיטיביות ועד הנאורות: "אתם מבינים, תמיד היינו חברה משחקית, אם נניח בעבר הרחוק, למשל באפריקה של המאה החמש עשרה היו יוצאים חבורות ציידים למסע צייד, הרי שהם היו יושבים ממש כמונו סביב מדורה ומשחקים"
"המממ, מי יצליח לגלף הכי מהר בעל חיים, מי מחקה בתנועותיו את הטבע שסביב, כל מיני דברים כאלו" איזה משחקים?" שאלה עורכת הדין בקול מתחנף,"
"פרימיטיביים" הביע חברי את דעתו ולקח שאיפת עשן ממקל הקסמים שהועבר בינינו. "כן" קצת הנהן הדוגמן בראשו, אך לאחר שעישן גם הוא שינה את דעתו "אך ישנם כמה משחקים משעשעים"…
"כמו למשל ?" קפצה שוב עורכת הדין. "אה איך נגיד זאת בנימוס? משחקי סקס בוטים במעט"
"מה? הם גם כן עשו את זה כמונו? שאלה בקול סקסי חברתו הבלונדינית והניחה עליו את רגליה, חושפת זוג ירכיים חטובות ובוהקות כך שאפילו אני יותר התגריתי ממנה, רק לרגע אחד בלבד, מאשר ממנו
"הם היו אני חושב, נועזים בהרבה מאיתנו" ענה. "מה הם עשו?" שאל המשפטן התמים בקול חושש. "טוב, היה להם משחק כזה: כשהם היו יוצאים לעתים לציד הם היו לוקחים עימם זוג נשים על מנת שיבשלו להם וכדומה. שתי הנשים האלה היו נשואות כמובן לשניים מתוך הציידים. בלילה לאחר שאכלו ושבעו היו משחקים במשחק הזיהוי"
מה הכוונה ?
"הכוונה היא שהם היו קושרים את עיניהם של הנשים, לאחר מכן הם היו מפשיטים אותן, מעמידים אותן על ארבע, ומתחילים ללטפן בכל גופן ואף לחדור אליהן. הנשים היו צריכות לזהות האם זה בעלן או לא". "אם הצליחו לזהות, מה קרה?" שאלתי
"כלום, המשחק היה נגמר. הבעיה היתה שאם לא הצליחו וטעו בניחוש, הרי שהן היו נאנסות בגסות על ידי כל הציידים ומושארות לנפשן בשטח".
"איכס, איזה משחק שוביניסטי מגעיל" קראה הכלבתא המשפטנית. "כן, אבל סקסי למדי" הוסיף חברי לחיים שבעיניו האדומות התנוצצה תשוקה אדירה. איני יודעת אם תשוקה לישבני אותו אמור היה לפגוש לפנות בוקר, או לשדיה המרשימים של הבלונדינית (שהיו זקופים לצערי גם בלי הפוש אפ והזדקרו בגאווה בגופייה הרפוייה שלבשה, זארה כמובן) שכעת נמרחה לחלוטין על איש המשחקים.
"האם היית מזהה אותי?" הפתיע אותי חברי בשאלה. "ברור שכן" השבתי. "למה כל כך ברור? את בטוחה שתוכלי בוודאות להרגיש הבדל?" הביט בי למרבה הפתעתי הסטודנט (מסתבר שלא כל כך) תמים למשפטים. "תמיד!" עניתי בבטחון
"א א אני לא בטוחה שאצליח" מלמלה חברתו, "אנחנו לא מספיק זמן ביחד על מנת שאדע, בכל זאת לכולכם יש אותו דבר…
יש רק דרך אחת לגלות" אמר בקול נמוך הסטודנט המקסים למשפטים"
הבטנו זה בזה בחשש מה. היתה זו דווקא הבלונדינית חברתו השופעת שקמה על רגליה והכריזה: "אני במשחק". הוא גם קם על רגליו והכריז: "גם אני". לאחריהם קם חברי, שמבטו שטוף הזימה ננעץ כבר ללא בושה בישבנה הפריך של הבלונדינית. הבטתי אל איש המשחקים מקווה כי גם הוא יביט בי בתשוקה, אך גם מבטו היה מופנה אל הפרקליטה ולא אלי: "אני בפנים". מי שכן הביט אלי ואני חשתי כי גם עלי להביט עליו )באכזבה( היה הסטודנט למשפטים, וכמעט ביחד הכרזנו "בפנים".
שלוש בנדנות נשלפו מהתיקים ושלושתנו עטפנו בן את עינינו. חשתי את נשימותיו המתגברות של חברי שעה שעזר לי לפשוט את בגדי. כשעזר לי להוריד את נעלי ניצלתי ההזדמנות ונגעתי בידי באיברו, זקוף וענק כתמיד, אך הייתי בטוחה כי לא לכבודי. למען האמת גם אני הייתי נרגשת ולא לכבודו…
נפרשה שמיכת צמר על האדמה החולית ואנחנו הושכבנו כלאחר כבוד על שמיכות, פנינו מופנות לכוכבים. נשמתי את אוויר המדבר הקר וחיכיתי, מצטמררת. הרגשתי מצדדי את ידיהן החמות של עורכת הדין והסטודנטית והרגשתי את נשימותיהן המצפות. ואז, שמעתי את קולו של איש המשחקים מאחורי: "כהתחלה, עליכן לנחש לשונו של מי זה מלקקת אתכן"
שכבנו וחיכינו, שמענו כיצד הם מזדחלים אלינו כשהשמיכה מתחתינו נעה. הציפייה הזו הרטיבה אותי כמו באר מיים. יכולתי לחוש את גופי מצטמרר ממחשבה על כך שגבר אחר יגע בי, גבר יפה תואר ונפלא כל כך. חיכיתי וחיכיתי ואז זה בא. הרגשתי מגע לשון עדינה כל כך בין רגלי, לשון פראית כזו, וידיים שריריות אוחזות בירכי, מרימות את רגלי באוויר. הדגדגן שלי זע ונד כשיכור, התנודדתי חסרת שליטה, מרימה את גופי, מגישה אותי ללשון המחוספסת. לא הספקתי לגמור כשהלשון נשלחה לאחור , משאירה אותי מתנשמת ורועדת. נאנקתי, שמעתי גם את הבלונדינית שלידי נאנקת בתאווה נוטפת.
"כעת נתחלף" הכריז ואני כבר התאכזבתי. ללא ספק היה זה הוא. מי יהיה עכשיו? האם חברי? האם הסטודנט האפרפר?.
שוב חיכיתי, ואז זה בא. בעדינות, כל כך בעדינות כמעט מתנצל. לשון שספק דגדגה ספק חירמנה, אך כשהאווירה כה רווית מין אי אפשר כלל לפספס וגמרתי כמעט מיד. "כן כן כן, גמרתיייי" זעק הקול המתנשא של עורכת הדין. הרגשתי את רגליה המזיעות בוטשות באוויר ואצבעותיה החמות ננעצו לרגע קל בזרועי. "אני מצטערת חומד, אני יודעת שזה לא אתה, אבל לא יכולתי שלא לגמור". לא נשמע מענה
"תסתובבו ותעמדו על ארבע" פקד עלינו איש המשחקים. "אבל אתה עוד לא ירדת לי" גיחכה חברתו, "ואני גם כבר רוצה לגמור". "אחר כך תנסו לנחש מי זה ירד לכן" ענה לה בקול מפנק. הסתובבתי בעיניים מכוסות ונעמדתי על ארבע. לא האמנתי מעוצמת הרטיבות שהיתה בין רגלי. ירכי נרטבו בנוזל שלי ואני הייתי מגורה כפי שמעולם לא הייתי. הרגשתי היטב שגם שתי הכוסיות שמצדדי חמות ביותר וריח הייחום משלושתינו נישא באוויר למרחוק.
שוב ניסיתי לחוש אותו מגיע, להרגיש מי זה, לנחש, אך כשננעץ בי איבר המין החזק וזוג ידיים שריריות אחזו בי, מפשקות מעט את רגלי, כלל לא היה בי ספק. שוב היה זה הבלונדיני השרירי שלקח אותי ראשונה. בגאווה נענעתי מעט את ישבני, כמאותתת לו על גאוותי שבחר בי ראשונה. הרכנתי ראשי לפנים, אוגרת כוחות לזיון הקרב ובא. הרגשתי את הזין שלו נתקע בי שוב ושוב, גופו הולם מאחוריי וידיי נאבקו על מנת לייצב אותי. הוא היה עבה ממש. יותר עבה אף משל חברי שגם איברו היה ידוע כעבה. מדי פעם ידיהן של הבלונדינית ושל המשפטנית חבטו בי ואני בהן. היינו קרובים כולם.
לפי זעקותיה של המשפטנית הבנתי כי חברי הוא שבועל אותה, שכן הוא לא היה טורח לבזבז בחורה על ארבע סתם כך. ישר היה נוהג לחדור אל החור הפחות תרבותי ולפי עוצמת זעקותיה הבנתי כי כך עשה גם לה. בכל חבטה היא הוטחה קדימה, נאבקת לשמור על ידיה יציבות. אך לא יכולתי להרהר בכך יותר מדי, כי גם הסטודנט "שלי" פשוט השתולל בתוכי ללא הפסקה עד כי בשלב מסוים לא עמדו ידיי במשימה ומצאתי עצמי בראשי על השמיכה וישבני באוויר, ידיי מלטפות את שיערה של המשפטנית,מסירות אותו מפניה המזיעות, והיא אוחזת חזק בידיי, שואבות כח להמשיך אחת מהשנייה כי כמעט ללא שהרגשתי עבר גם הצייד שמאחורי אל החור האחורי באמת.
נענו,שלוש מיוחמות ושלושה ציידים בקצב אחיד, קדימה ואחורה, קרובים קרובים, עד שחשתי את זה מגיע. הכרתי את התחושה הזאת של הזין שמתכווץ ומרפה בתוכי. ידו האחת אחזה בשערי בגסות ארוטית וידו השנייה גירתה את הדגדגן שלי שלא ייעלב מהזנחה. חשתי אותו מגיע ולא יכולתי להתאפק עוד. גלי החום פשטו בי מלמעלה עד למטה מלמטה ועד למעלה. הזרם, כך דימיתי, הגיע עד לאוזני ועדיין הוא המשיך לחדור ולצאת מטיל את כל נוזליו בגופי. לא הצלחתי להתאפק וגמרתי כשהוא בתוכי, ממלא אותי באיברו ואני נאנקת כחיה שחוטה, מתמזגת היטב בקולות שתי החתולות המיוחמות שלצידי. קרסנו יחדיו על הקרקע הוא מעלי ואיברו נוטף הזרע מוטח בשיפולי גבי
לקח מספר שניות עד שגם שאר הגופים שלצידינו קרסו ארצה, מתבוססים בזרעם ובנוזליהם האחרים. שכבנו כולנו צמודים וחבוקים.
נו? אפשר לנחש? שאלתי
יד ענוגה שוב נשלחה לסיבוב פרידה משדי, פטמותי, ירדה אל איברי החם והנוטף וליטפה אותו רכות. "אפשר", שמעתי את קולו של הבלונדיני המדהים. רק עם בעיה אחת: הוא נשמע כה רחוק ממני, כל כך לא לידי, ועדיין חשתי באיבר נוטף על גבי. קשרי עינינו הותרו ואני נדהמתי ממי ששכב לידי. כל כך לא צפוי, כל כך מפתיע…
האיבר הענק שבעל אותי באכזריות קודם לכן היה של חברי האהוב, שויתר על שדיים בלונדיניות מדהימות עבורי. כמה שונה זה כשמפנטזים.
נכתב ע"י אתר "יחסים"
