בראש השנה

נכתב במדור פינות אישיות

341 צפיות | 0 תגובות

הכי אני אוהבת את חגי תשרי. יש לי ארבע הזדמנויות להפגין את כישורי הבישול שלי ולבשל את ארוחות החג. בחודש תשרי יש ארבעה חגים, כן, גם יום כיפור נחשב בגלל הסעודה המפסקת ובגלל שלא מפסיקים לאכול מתחילת הצום ועד סיומו. האכילה נפסקת כאשר יוצא יום הכיפור ונדלקים שלושה כוכבים בשמים.

עוד מעט ראש השנה ואני לא מוותרת על זכותי להצטופף עם מליון קונים ביוניברס ולמלא עגלה בגודל טנדר בכל המצרכים שלא צריכים. את הדגים אני אקנה אצל ג'ורג', הזה מחנות הכלים. כאשר ג'ורג' השתכנע כי אין פרנסה בכלים וזה קרה כאשר כל המוכרות הרוסיות הכוסיות נטשו אותו בזו אחר זו בגלל שכר הרעב שהוא שילם להן, החליט ג'ורג' לעשות אפ-גרייד לחנות ולמכור בה דגים.

אז קודם כל הוא הכריז על מכירת חיסול של הכלים. יש לו שיטה לג'ורג' הוא העלה את המחירים ועשה הנחה למחיר הקודם. השיטה הזאת לא עבדה על אף אחד ובמיוחד לא עלי כי אני זכרתי בכמה עלו כל מיני כלים לפני מכירת החיסול. אז הוא נתקע עם כל הכלים שלא הצליח להחזיר לספקים בחנות ופתח חנות למכירת דגים חיים אמיתיים.

היום החנות שלו היא הדבר הכי משונה בארץ. בחזית יש את הכלים שהוא נתקע איתם ועדיין לא מוכן להוזיל את המחיר כדי להפטר מהם, כאשר עוברים את החזית של החנות וחצי חנות פנימה אז הנוף משתנה ומוצאים שם שני מיכלים עם דגים חיים ומקרר אחד ומוכר רוסי אחד שמחייך לכל אחד חיוך מסנוור בזהב.

בחנות הכלים של ג'ורג' יש ריח חריף של דגים, דבר שמקשה עליו עוד יותר למכור את הכלים ששרדו אצלו, לא פעם נכנסת לשם קונה פוטנציאלית כדי לקנות משהו ומוותרת על הקניה בגלל הריח. כל פעם שזה קורה, שולף ג'ורג' מטהר אוויר של בית שימושים ומרסס את האוויר. ריח הדגים מתערבב עם ריח מטהר האוויר ואז אפילו ג'ורג' יוצא מהחנות כדי לנשום אוויר צח. רק הרוסי נשאר שם וממשיך לחייך.

במיכל אחד שוחים קרפיונים חפים מפשע ומצפים לארוחות החג כאשר יקריבו אותם כקורבן לשולחן החד ובמיכל השני שוחים מושטים טריים ומצפים להיות חריימה חריף וחגיגי. על המקרר מונחים מושטים מתים שעברו פוסט מורטום בידי הרוסי החייכן מוכנים למכירה כי הם כבר עברו ניקוי, אבל אף אחד לא קונה אותם כי כולם (כמוני) רוצים לדוג את הקורבן מהמיכל. בשעות הפנאי שלי בימי שישי אני עוסקת בדיג אצל ג'ורג' ודגה את הארוחה של יום שישי בעצמי.

כבת מזל דגים אני נורא אוהבת דגים ולא משנה באיזה מצב צבירה. מצידי הם יכולים להיות קפואים כמו הסלומון שתמיד מחייך אלי מתוך הפריזר של הסופרמרקט או מקופסאות כמו טונה או דגים חיים שג'ורג' מרשה לי לדוג.

העוללית שלי שגם היא בת מזל דגים מעדיפה רק דגים עם ראש בצלחת שלה, כדי להזדעזע בחלחלה כאשר אני מגישה לה את הדג האפוי עם הראש ולהכריז בחדווה "אימא תורידי לו את הראש, הוא מסתכל עלי" ואז כאשר אני באבחת סכין אחת מורידה לדג בצלחת שלה את הראש היא צוחקת צחוק פרוע ומכריזה כי היא לא אוכלת דגים בלי ראש. אני שמכירה אותה כבר מזמן, לוקחת לה את הצלחת עם הדג ערוף הראש ומגישה לה צלחת עם שניצל. הרווח כולו שלי כי ככה יש לי שני דגים מוכנים בשתי צורות הכנה.

כמו תמיד לפני החגים ולא משנה אם זה פסח או ראש השנה, יוצאים פרסומים אשר מודיעים כי הקרפיונים חולים ואסורים למאכל. אז ההתלבטות שלי תמיד, האם לקנות קרפיונים ולהתעלם מהפירסומים ולהכין גפילטע פיש או לקנות מוכנים בצנצנות זכוכית, שטים במים עכורים ועולים הון. למשפחה שלי זה לא משנה. הם בלאו הכי לא מבינים כלום בגפילטע פיש.

לפני כמה שנים, עוד לפני שג'ורג' הפציע בשכונה, קניתי דגים חיים בשוק. חולים או לא, אני החלטתי להכין גפילטע פיש מיוחד במינו. משעמם לי להכין כמו במתכון הפולני. לקחתי שני דגים, הוצאתי את התוכן מהעור שלה, טחנתי בלי העצמות, תיבלתי בכל התבלינים כמו במתכון, אבל בשביל הפיקנטיות והעניין הוספתי גם כוסברה וכמון. מילאתי את העורות השלמים בעיסה, בישלתי, הוצאתי את הדגים שלמים מהסיר והברשתי בג´ל שקוף. הם נראו כמו אמיתיים. לתוך הפה שלהם תחבתי גזר והנחתי אותם בתנוחה מגרה על המגש.

כשהגשתי אותם לשולחן, נשמעו קולות מזועזעים. בעלי תבע בתוקף שאוציא להם את העיניים, הוא לא מסוגל לאכול כשדג מסתכל עליו. אמרתי לו שזה דג מת, הוא לא היה מוכן לשמוע. אחר-כך יפת הנפש הגדולה תבעה שאוריד לדגים את הראש. מחיתי, טענתי שהראש הוא סימלי, שנהיה לראש ולא לזנב, היא טענה כי לא מפריע לה להיות לזנב, רק שאוריד להם את הראש.

הורדתי את הראש וחתכתי פרוסות נדיבות של דג לכל אורח. כדי שלא ישאר, גם ככה לא היה מקום במקרר. האורחים התחילו לאכול מהדג. היו קולות של התפעלות כמה הדג טעים. אחר-כך כמובן שהגיעה השאלה במה תיבלתי אותו, בגאווה הודעתי כי תיבלתי את הגפילטע פיש בכוסברה וקצת כמון. המזלגות הונחו ליד הצלחות. מבט מזועזע עלה על פני כל האורחים. כל אלה ששבחו מקודם ואמרו שזה טעים. סילקתי את הצלחות. הדג המקורי שלי מצא מקום של כבוד בפח. מאז לא אוכלים אצלנו גפילטע פיש.

התוספת הכי מתאימה לדגים היא אורז או במקרה שלנו תפוחי אדמה בתנור. העוללית שלי מכורה לתפוחי אדמה בכל צורות ההכנה. יש לי שבעים ותשעה מתכונים של תפוחי אדמה והכנתי את כולם. קשה מאוד לפשל בהכנת תפוחי אדמה. כל מתכון הוא מתכון מנצח. אפילו אם תפוחי האדמה נשרפים בסיר כי שכחתי אותם ושקעתי באינטרנט, הם טעימים יותר מתפוחי אדמה לא שרופים.

באותה ארוחה היה גם הקטע עם העופיונים הממולאים. קניתי אותם בסופר. הם היו כאלה חמודים, קטנטנים מזמינים מילוי חגיגי והגשה מפוארת. את הקניות בסופר ערכתי עם יפת הנפש שהיא גם במקרה ילדתי הבכורה וגם התעקשה לבוא איתי לקניות. ברגע שראיתי את העופיונים מונחים שם בפריזר הגדול של הסופר התאהבתי בהם ממבט ראשון. התחלתי להעביר אותם לעגלה שלי. אחרי שהעברתי בערך חמישה, תפסה יפת הנפש מה אני עושה.

"את לא קונה את העופיונים האלה, נכון?" עיניה היו מזועזעות וקולה עדיין שקט.

"מה נראה לך? שאני משתעשעת במילוי עגלה?" שאלתי אותה תמהה על הזעזוע שלה.

"מה את מתכוונת לעשות איתם?" היא עדיין הייתה שקטה.

"למלא אותם, לבשל אותם ולהגיש אותם" הסברתי לה כמו למפגרת (כאילו מה עושים עם עופיונים קפואים?)

"את לא תעשי את זה לאפרוחים המסכנים!!!"

"למה לא? בשביל זה הם כאן"

"את אישה אכזרית, אין לך לב" הקול שלה עלה באוקטבה.

"די תפסיקי" ביקשתי ממנה "כולם מסתכלים"

"את אישה רעה" היא התחילה לצעוק "את אכזרית, מה עשו לך האפרוחים המסכנים? תחזירי אותם מיד לפריזר" כשהיא רואה קהל, היא לא יכולה להתאפק. היא חייבת למשוך כמה שיותר צומי. האישה מהמעדניה מול הפריזר הסתכלה בנו בעניין, הקהל שהיה לחוץ לגמור את הקניות פתאום מצא זמן לנוח כמה דקות נוכח המחזה והזותי כמו קיבלה זריקת מרץ, התחילה להשתולל ולהחזיר את העופיונים מהעגלה לפריזר.

"תפסיקי את ההצגה הטיפשית" ביקשתי ממנה בשקט כשאני מחזירה מהפריזר לעגלה.

"את לא תקני אותם. אני יעשה לך בושות אם תתעקשי לקנות אותם"

היא סיימה להחזיר את כל העופיונים לפריזר ואני התחלתי להחזיר אותם לעגלה. הקהל עמד והביט. הרוסיה מהמעדניה הייתה מרותקת. יפת הנפש בדקה שיש לה מספיק צופים פנתה אליהם והצהירה: "זאת לא אימא שלי. זאת חולת נפש. נתנו לי אותה רק לחג. היא לא שפויה. ראיתם מה היא רוצה לבשל? אפרוחים. אפרוחים. אפרוחים קטנים ותמימים שלא עשו לה שום דבר. היא משוגעת ואין לה לב"

הקהל גיחך וההיא מהמעדניה צחקה צחוק רוסי פרוע. אני סיימתי להעביר מהפריזר לעגלה את כל כמות העופיונים ויפת הנפש החזירה אותם בחזרה לפריזר. וויתרתי לה. הקהל היה מאוכזב כאשר העופיון האחרון צנח בחזרה לפריזר ואני הרמתי את הראש בשרידי הגאווה וכבוד שנותרו בי והמשכתי את הקניות. למחרת נסעתי לבד לסופר וקניתי את כל העופיונים שהייתי צריכה.

מלאתי אותם באורז פיקנטי ובישלתי אותם ברוטב עגבניות, הם יצאו מושלמים, כשהגשתי אותם לשולחן, גילתה יפת הנפש כי בכל זאת קניתי אותם והצהירה כי היא לא תאכל את העופיונים המסכנים. העוללית פרצה בבכי וכעסה עלי, היא שאלה בצער איך היה לי לב לבשל את האפרוחים החמודים במקום להחזיר אותם לאימא שלהם. טענותי כי קניתי אותם קפואים, בכלל לא עזרו, העופיונים נשארו שלמים על המגש ולאף אחד לא היה לב לאכול אותם. שתי היצורות הוציאו את החשק והתיאבון לכל האורחים.

שנה אחרי התקרית הכנתי חזה עוף ממולא בפטריות, אין לזה עיניים, זה לא נראה כמו אפרוח ואם אני מכסה את זה במספיק רוטב אז גם לא רואים כי יש לזה צורה של עוף. אני ממש לא יודעת מה מסמל העוף בארוחת החג, אבל נהוג להכינו ומסורת זאת מסורת.

לקינוח החלטתי להגיש עוגת דבש. ההתלבטויות היו האם להכין את עוגת הדבש או לקנות אותה מוכנה? הצד המעשי שבי גובר על הצד הרגיש כשאני נזכרת כמה טרחה כרוכה באפיית עוגת דבש, העוגה נשארת לרוב שלמה ועוברת הסבה לכדורי שוקולד שגוררים טענות תוך כדי אכילתם בנוסח: "למה הכנת כדורי שוקולד?, את יודעת שזה משמין", ככה זה אוכלים ובוכים. אז אז החלטתי לקנות את המוכנה, כולם אהבו אותה ואפילו ביקשו את המתכון. נתתי.

אז זהו. כבר עשיתי את הניקיון לכבוד החג, את הווילונות כיבסתי ותליתי תוך כדי בניית מבנים מכסאות ושרפרפים אחד על השני, כשאני מסתכנת בנפילה אפשרית מקומה שישית והעוללית כל פעם מבררת, האם היא מקבלת את הדירה ואת הכסף לעצמה או שתצטרך להתחלק עם אחותה? ואני מבטיחה לה כי זה לא יקרה כל-כך מהר, יש לי לפחות איזה ארבעים שנים נוספות להציק לה.

גם השנה למרות הכל אני לא מוותרת על הזכות והכייף להתחכך במיליון אנשים בסופר, לעמוד בתור אינסופי, רק כדי להגיע הביתה ולגלות כי את רוב המצרכים יכולתי לקנות במכולת למטה ואת השאר אני ממש לא צריכה.

חג שמח לכולם.

מדריכים, המלצות וסיפורי סקס נוספים שאולי יעניינו אותך

יעוץ בזוגיות?

פינות אישיות

יעוץ בזוגיות?

325 צפיות | 0 תגובות | 7 לייקים

הרבה פעמים אפשר למצוא דמיון בין עבודתי כפסיכולוג לבין מה שבלשים עושים: כשאני מאזין לסיפור, אני גם מקשיב למה שלא נאמר. כשאני משוחח עם "המתלונ/ת", עלי גם לקחת בחשבון כי…

על החושים, האהבה והזוגיות

פינות אישיות

על החושים, האהבה והזוגיות

307 צפיות | 0 תגובות | 4 לייקים

הרבה פעמים פונים אלי בשאלה: "אני מרגיש/ה שזהו, די, אין לי יותר אהבה כלפיה/ממנו. הוא/היא בן אדם מצוין, אבל… למה זה "?קורה? האם להיפרד להלן כמה שורות על מרכיב אחד…

ליזיסטרטה

פינות אישיות

ליזיסטרטה

219 צפיות | 0 תגובות | 11 לייקים

אחרי לילה מדהים ביחד וארוך, ארוך מאד אם כי חשת שהשמש הפציע בטרם עת הוא לא מתקשר למחרת וגם לא יום אחרי... ולא שבוע ואת נשארת עם המחשבות ."?והשאלות, שמסתכמות…

הדרך אל האושר

פינות אישיות

הדרך אל האושר

339 צפיות | 0 תגובות | 4 לייקים

השבוע החלטתי להביא לכם את ה"דרך אל האושר" כמובן שה"דרך אל האושר רצופה במכשולים "לא קלים .היחסים בין בנים לבנים הם עניין לא פשוט, במיוחד לאלה שעדיין בארון ישנם כמה…

סיפור אישי לקהל הגייז

פינות אישיות

סיפור אישי לקהל הגייז

247 צפיות | 0 תגובות | 9 לייקים

.שבוע טוב לכל הגולשים קודם כל לפני שאני מתחיל קיבלתי ממכם הרבה תגובות על .המדור הנ"ל ואני שמח שזה נגע גם בכם עכשיו בואו נפתח שבוע חדש עם הרבה דברים…

להתאהב ולא להתאכזב

פינות אישיות

להתאהב ולא להתאכזב

213 צפיות | 0 תגובות | 9 לייקים

.כיום בכל אהבה יש גם אכזבה ?אבל, האם ניתן להתאהב ולא להתאכזב אולי זה קצת קשה למצוא בן זוג "מושלם" אבל, קל מאוד למצוא אהבה ...ואפילו אכזבה .היום אני אתן…