340 צפיות | 0 תגובות
בהתחלה נעלמה לי המרגרינה. ידעתי כי יש קופסא חדשה. קניתי אותה יומיים קודם. כשחיפשתי אותה בכל המקרר, היא פשוט לא הייתה שם. חשבתי שאני מסתכלת עליה ולא רואה אותה. זה קורה לי לעיתים תכופות. קראתי לעוללית שתבדוק עבורי, אבל גם העוללית לא מצאה את המרגרינה במקרר. זה היה מוזר מאד, אבל השלמתי עם המציאות וקניתי קופסא חדשה.
אחר-כך נעלם הפלפל השחור הטחון. בארוחת ערב יומיים אחרי העלמותה המסתורית של קופסת המרגרינה העוללית ביקשה פלפל שחור בשביל החביתה שלה. ניגשתי למקום שתמיד עומד שם הפלפל השחור, הושטתי יד לקחת אותו ולא היה שם שום פלפל שחור בכלל. חשבתי שהזזתי אותו. החיפוש בכל רחבי המטבח לא הועיל. הפלפל השחור נעלם.
זה כבר היה ממש מוזר. תהיתי על העלמותם המסתורית של קופסת המרגרינה ושל הפלפל השחור באוזני העוללית והיא הציעה לי לקחת איזו חופשה לניקוי ראש ושאני אשאיר לה את הדירה לכמה ימים היא תבלה בה לבד, ואם אני דואגת לה, אז היא מוכנה שאזמין לה בייביסיטר בן עשרים וחמש והוא ישמור עליה. הצעה שכמובן שללתי בתוקף כי ידעתי שזה לא זה ואני לא זקוקה לניקוי ראש ובטח לא אשאיר אותה עם בייביסיטר בן עשרים וחמש.
ערב אחד הייתי מרותקת לסרט אימה בערוץ סינימה 3 שמעתי רעש חשוד מכיוון המטבח. הבית היה חשוך, האור היחיד הגיע מכיוון הטלוויזיה. התעלמתי מהרעש והתרכזתי באכזריותו של קנדימן כשהוא מושיט את הוו הגדול במקום שצריכה להיות יד וקורע את בשרה של הסטודנטית שהביטה במראה ואמרה את שמו חמש פעמים. הסטודנטית צווחה ואצלי נפל משהו במטבח.
הייתי בבית לבד. סרט האימה ריתק אותי וגרם לי לחלחלה איומה, היה לי קשה לוותר עליו, אבל קמתי ממקומי מוותרת בכל זאת על כמה רגעי אימה בסרט. הדלקתי את האור במטבח והספקתי לראות את קערת הסלט המרוסקת על הריצפה ודלת של ארון נסגרת אחרי משהו שעיר בגודל בינוני.
סקרנותי התעוררה. פתחתי את דלת הארון ומצאתי שם את הכלים שאני מכירה כבר מזמן. הזזתי אותם, חלק הוצאתי החוצה. הכנסתי את הראש לתוך הארון ולא ראיתי כלום. הזזתי את תבנית האפייה שנשענה על קיר הארון. ואז… מאחורי התבנית ראיתי בין הקיר לפינה סדק מואר. שלחתי את ידי ודחפתי קצת את הקיר. הקיר זז וזז עוד קצת ולפתע נפתח לרווחה.
הבטתי לתוך חלל מואר באור קלוש. מין אור שהזכיר לי את שעת בין ערביים. שמעתי קולות ורחשושים. התלבטתי אם לחזור לסרט האימה או לעבור מבעד לקיר ולבדוק מה קורה שם. ההתלבטות הייתה קצרה. ניחמתי את עצמי בכך שתמיד יש את הסרטים בשידור חוזר ואני אמשיך לראות את קנדימן בפעם הבאה שישדרו אותו ועברתי בסדק ומצאתי את עצמי במקום לא מוכר ומוזר מאוד.
זה היה מחסן ענק עם המון מדפים. על המדפים היו כל הדברים שפעם הלכו לאיבוד. היו שם הנשיקות שהלכו לאיבוד והיו שם כל הזיכרונות האבודים ומקרים אבודים והרבה מאוד חפצים אבודים וגם המון גרביים. בין המדפים התרוצצו יצורים קטנים ושעירים והשגיחו שכל הדברים שהלכו לאיבוד לא ילכו שוב לאיבוד.
היצורים הקטנים והשעירים דיברו בקולות משונים ומוזרים ואני בכלל לא ידעתי כי אני הנושא לדיונים. הם התווכחו והתרוצצו מסביב ואני רק מצאתי כל הזמן את הדברים שהלכו לאיבוד. רציתי לקחת את הדברים שמצאתי, אבל היצורים השעירים אמרו לי כי אני יכולה לקחת כל פעם רק דבר אחד. אז הסתובבתי בין הדברים וניסיתי לבחור רק דבר אחד.
על המדף של הנשיקות היו המון נשיקות שהלכו לאיבוד. הנשיקות היו צבעוניות היו וורודות וירוקות וכחולות וצהובות והכי הכי הרבה היו נשיקות אדומות. והנשיקות היו רטובות ויבשות, היו שם נשיקות על הלחי ועל המצח ונשיקות סתם. היו נשיקות של פרידה ושל ברוך הבא ונשיקות אהבה לכולם. אז לא ידעתי מה לבחור ועברתי למדף החיבוקים.
על מדף החיבוקים היו חיבוקים קרים וחמים וחיבוקים של עידוד וחיבוקים של דוב וחיבוקים של אבא ואימא וחיבוקים של חברים. היו שם המון חיבוקים שהלכו לאיבוד ואני רציתי לקחת את כולם ולהחזיר לאלה שאיבדו אותם וצריכים אותם מאוד ועדיין מחפשים.
היצורים עודדו אותי לבדוק במדפים אחרים ומצאתי תקוות אבודות וגם דעת ומצאתי חפצים שונים שאסור בהם לגעת כמו לבבות שבורים ואהבות נכזבות וחלומות אבודים וגם הרבה זיכרונות וגם את המרגרינה שהלכה לי לאיבוד וגם כמה ספרים וגם כמה מחברות וגם סיכת ראש שמאוד אהבתי וגם כמה מחשבות שאותן חשבתי. וגם מטריה צבעונית שאותה איבדתי ביום גשום במיוחד וגם סוודר וחולצה והרבה גרביים בלי בן זוג והמון רעיונות והרבה סיפורים והיו שם עוד המון המון דברים.
ביקשתי מהיצורים השעירים לקחת יותר מדבר אחד כי אני צריכה את כולם. היצורים צווחו ודיברו בבת אחת ובסוף הדיון הודיעו לי כי אי אפשר כי הם שומרים על כל הדברים וכל פעם רק דבר אחד מותר, אבל אני רציתי יותר וגם לא הייתי מוכנה לוותר.
אז הסתכלתי להם ישר לתוך העיניים שלהם הצהובות, ובעיניים שלי הופיעו דמעות. הדמעות שטפו לי את העיניים ואת הפנים ושטפו את החולצה ואת השטיח גם ואיימו להפוך לשלולית ענקית בגודל אגם. היצורים דיברו בבת אחת ואז הם נשברו ונתנו נשיקה אחת בשבילי וחיבוק אחד שעטף את כולי ואת המטריה וכמה סיפורים וגם כמה רעיונות העיקר שאפסיק כבר לבכות.
כאשר בידים שלי כבר לא היה מקום, אמרתי ליצורים השעירים שלום ופניתי לכיוון הסדק במזווה ועברתי דרך הסדק לתוך הארון והגעתי בדיוק לסוף הסרט בסלון. לא היה לי איכפת שהפסדתי את הסרט, ההרגשה שלי הייתה נהדרת. מצאתי את כל מה שחיפשתי מזמן וזה היה אוצר לא קטן, זו הייתה נשיקה וחיבוק גדול וכמה סיפורים ורעיון אחד לספר על הכל.
נכתב ע"י אתר "יחסים"
