338 צפיות | 0 תגובות
הגברים מיסודם לא משתנים, אלא אם הם הופכים לאישה. שוביניזם גברי הוא בסך הכל דיכאון תגובתי ולא כוחניות או עוצמה. גברים מתרגמים עקשנות ואגרסיביות לכוח ושליטה ומעבירים את זה הלאה בתורשה. עקשנות זה לא כוח. אגרסיביות זה לא שליטה. להפיל גבר, זה מאוד קל.
כל הגברים, ממש כל הגברים בלי יוצא מהכלל צריכים צומי. שמעון הירקן שלי, יורם מהמכולת, ראש הממשלה שרון, לורנצו לאמס, בראד פיט, לילו הסבל שהעביר לי את תכולת הדירה, מל גיבסון, מיכאל השכן בן השמונים מהועד בית, יאסר ערפאת, דימה בעלה של בלה השכנה הצרחנית שלי, הנשיא בוש, כל בעלי הבסטות בנתניה, כל הגברים שמשתתפים בפורמים, כל הגברים שלא משתתפים בפורומים. כולם, כולם בלי יוצא מן הכלל מתחרפנים כשהם לא מקבלים צומי.
גברים מתחרפנים גם מדחייה. לא משנה איזו אישה את, ברגע שאת משדרת לגבר שאת לא רוצה, הוא ירדוף אחריך עד סוף העולם כדי להשיג אותך. ברגע שאת מרגישה כי העניין שלו כבר פג, את צריכה לעשות טובה לעצמך ולהגיד לו ברגע שהוא נזכר להזמין אותך, כי מישהו אחר כבר בא לאסוף אותך. הוא יתחרפן. הוא ירדוף אחריך ולא ירפה עד שיכבוש אותך שוב ולו רק כדי להעיף אותך עוד פעם. גדודים של דוגמניות יזמינו אותו לסלט חסה ומים מינרליים והוא יסרב באסרטיביות. כי רק אותך הוא רוצה רק בך חשקה נפשו.
כל עוד את משדרת שאת רוצה בו וכל עוד את לא מוכנה להיפרד ממנו, כל עוד את נאחזת בו בשיניים ובציפורניים, הוא ישחק לך ברגשות כמה שהוא ירצה. הוא ישחק את העסוק והקשה להשגה. הוא יעשה לך טובה בכל פעם שיזכר ויצלצל אליך או יזמין אותך לפגישה במרווחים הולכים וגדלים של זמן בין לבין. הוא יחזיק אותך על הולד. ככה הוא ירגיש מבוקש ונחשק. ככה הוא ידע שלפחות אחת מאד, מאד צריכה אותו. ברגע שאת מפסיקה לספק לו את החומר למשחקים ומשדרת לו שאת לא מעוניינת בכלל, כל עולמו הצר מתהפך עליו.
בנות זה עתיק – אבל זה עובד!!!
עובדה.
למה האהבה היא כל-כך קסומה בהתחלה וגורמת לכל-כך הרבה סבל בסוף? כי האשמות בסבל הזה הן הנשים. הן שגורמות לעצמן את הסבל הזה. ברגע שהכימיה מתפוגגת והאיש אשר מיצה את עצמו מתחיל לעשות קולות של להמשיך הלאה וציוצים של להיפרד כי העניין שלו בך הסתיים, את לא מוכנה לתת לו ללכת. ברגע שאת תביני ותקלטי כי אי אפשר להחזיק גבר בכוח. ברגע שאת תשלימי עם העובדה כי אם את לא רצויה, אז את לא רצויה וכלום, ממש כלום לא יכול להחזיר את הגלגל אחורנית והוא לא יתחיל לאהוב אותך מחדש, ברגע שתקלטי את המסר הזה, הסבל יגמר.
ואני אומרת, אף גבר לא שווה את הדמעות ואת הצער הזה שלך. אין כזה גבר בעולם. אין גבר ששווה את הבכי ואת הסבל ואת נדודי השינה בלילות. אחד הולך, יגיע אחר אחריו. גם אם נגיד הוא ירחם עליך כי לא יוכל לעמוד בפני הדמעות וישאר איתך. איזו מין אהבה זאת תהיה? אהבה שנובעת מרחמים שלו? את צריכה את זה?
אז אולי הוא ישאר איתך, אבל בכל הזדמנות הוא יבגוד בך ולא יפסיק לחפש. גברים כמו ילדים קטנים, לא יודעים לדחות סיפוקים. הם צריכים להוכיח לכל העולם כי הם רצויים, מבוקשים ויודעים דרך גבר בעלמה וחייבים שוב ושוב להשתתף במלאכת נשים עלי משכב. הם גם צריכים להוכיח את זה כל פעם מחדש.
הדרך הכי טובה והכי בריאה בשבילך זה לתת לו ללכת. ברגע שהוא מעלה את האפשרות לפרידה או מתחיל לבקש את המרחב שלו, פשוט שחררי אותו ולא משנה כמה את אוהבת אותו. בנים מתחרפנים מהקטע הזה. זה פוגע להם ישר במקום הרגיש. הם תמיד רוצים להיות מרכז תשומת הלב. הם תמיד רוצים להוכיח כי אין, אין כמוהו. ברגע שאת אומרת לו "לך" הוא יעשה שמיניות באוויר כדי להשאר איתך.
אל תתחנני. אל תשאלי למה ומדוע. זה לא שייך לעניין, בלאו הכי הוא לא יודה כי יש לו מישהי אחרת או כי הריגוש נגמר והוא מחפש מישהי אחרת. אם את בקטע של לשמוע שקרים ולחיות באשליות, אז כן… תשאלי אותו למה. ואז גם תתכונני לסבול. ולבכות. לא לישון בלילות. כי האיש יעשה לך את המוות. הוא יהנה מכל רגע להוכיח לעצמו עד כמה הוא רצוי, האגו שלו ימריא ואת תשחקי לו את המשחק של האגו שלו.
אז אם את לא רוצה לסבול ואת רואה כי תמו ימי היין והשושנים והאהבה כבר צולעת והוא כבר מבקש ספייס ורואה אותך פחות ופחות ויש את כל הסימנים שהוא כבר לא מעוניין, תני לו ללכת. אם את טועה בסימנים, הוא ישאר. אם הוא ילך, אז לא טעית, חפשי לך מישהו אחר וכמה שיותר מהר.
ככה צריך לראות את העולם:
אהבה זה דבר כואב.
בגידה זה דבר כואב יותר.
עוני זה דבר כואב עוד יותר.
וכמו שכולנו יודעות, שורשים שחורים בשיער כשאת בלונדינית…
טוב…נו…
זה הכי הכי כואב שיש.
ויש עוד פרק אחד אחרון בינתיים. איך להחזיק בו על אף הכל וכנגד כל הסיכויים.
נכתב ע"י אתר "יחסים"
