342 צפיות | 0 תגובות
חיי היום יום מטבעם שמתנהלים להם תוך כדי שגרה מסויימת. זה המצב, אי אפשר לחוות ריגושים כל יום וכל היום, אנחנו קמים בבוקר לשיגרה ידועה מראש, עושים את הפעילות היומית כמעט באופן אוטומטי ופועלים לפעמים בלי לחשוב.
אבל בחיי כל אחד מאתנו יש רגעים, אלו מצבים יוצאי דופן, ריגוש מסויים, רגע שנחרט בזיכרון ונמצא שם כל הזמן, לי יש רגעים כאלה שאני שולפת אותם בכל מיני מצבים מתענגת עליהם וזוכרת.
וזה עושה לי טוב וזה מעודד, מנחם ונותן תקווה לעתיד. רגעי שלווה, רגעי רוגע וחסד. שעת שקיעה, אור מיוחד שמאיר את הבית באור כתום ורוד כזה, מיוחד, השעה חמש וחצי, ניחוח קפה, קרואסונים חמים וחברה שבאה לביקור. יושבים בנחת, לא ממהרים לשום מקום, מדברים על כלום, רכילות, צחוקים ושלווה הרבה שלווה.
והרגעים האלה של שעות בטלה. המטלות בבית נגמרו, יש עוד שעות עד המטלה הבאה, בטלויזיה אין כלום ואני יכולה לקרוא ספר מרתק כמו השתלה קטלנית של פול וילסון בנחת ואף אחד לא מטריד את מנוחתי. שוקעת לי בתוך כריות ובתוך הספר, שוכחת כי יש מציאות לידי, אני לא פה, אני מרותקת, אף אחד לא מפריע לי וכייף ושלווה.
יש את הרגעים הקסומים שהעוללית הולכת לבית הספר, רבע לשמונה, אפשר לישון עוד שעתיים וחצי לפחות, שוקעת לי בתנומה הזויה, חולמת ושלווה. בחלומות הכל מתגשם, אני מוצאת עצמי בחוף אבוד במדינה זרה, מכינה דגים טריים בעלי בננה, מוזגת מיץ קוקוס לתוך קליפה קשה, מגישה לאינדיאני דובר ספרדית שמעריץ אותי עד כלות.
ורגעים נפלאים אחרים הם אותם רגעים בהם באים פתאום וללא תכנון חברים לארוחה ספונטנית. הארוחות הכי נפלאות נוצרות אצלי הן הארוחות אותן לא תכננתי ואולי התבלין הכי טוב לאוכל הוא חברות?
והרגעים בעונות.
סתיו של זהב.
השמש פחות קופחת. עדין חם, הערב יורד מוקדם יותר. את שעון הקיץ מחליף שעון החורף, אני מרוויחה שעה. בערב כבר קריר, ניחוח גשם באוויר. שמיכת קלה מחליפה את הסדין בו התכסתי בקיץ וכבר צריך ללבוש איזו חולצת טריקו למיטה, לפנות בוקר קריר, רוח קלה מנשבת, מניעה את פעמוני הרוח. פעמוני הרוח מנגנים לי מנגינה רכה ומעירים אותי מוקדם.
אני בין נמנום ליקיצה, קצת במציאות קצת הוזה, קטעים של דה-ז'ה וו חוזרים אילי, אני יודעת כי הייתי כי חוויתי, לא זוכרת איפה, לא זוכרת מתי. מנגינתם של פעמוני הרוח נמשכת, אני בעיר זרה, בארץ מוזרה, הולכת על מדרכות ארוכות וטוב לי, מאד מאד טוב. הרגשה של קלילות, חמימות, הרגשה של שייכות. אין לי קרובים. אין לי חברים. לא מכירה אף אחד, אבל אני שייכת.
הסתיו כבר כאן. קריר בבוקר, עוד מעט יהיה כאן חורף. בחורף ישנם רגעים שנחרטים בזיכרון ומעשים שאני אעשה אותם שוב ושוב כל ימי עד זקנה ושיבה ואף פעם לא אוותר עליהם, רק שיווצר המצב המתאים.
רגעי חורף סופות ברד וגשם
אחד הדברים החביבים עלי בחורף הוא גשם. רצוי סופה, אם זו סופת גשם וברד, זה הכי טוב. במצב כזה אני אוהבת לרדת לים, לנוכח העיר סעורת רוחות , ברד וגשם לפשוט את בגדי ולשחות במים הקפואים. אף אחד לא מסתכל, אף אחד לא שואל: "לא קר לך?" עשיתי את זה כמה פעמים בחורף הזה והרגעים האלו חרוטים בי לעד ובהם אני מתנחמת בימים לוהטים של יולי אוגוסט.
חלונות פתוחים בחדר השינה וטיפות גשם נורות מחלון. אני במיטה חמה עם סדין חשמלי ושמיכה רכה וחמה מעלי. מיטה שכייף לחלוק אותה עם איש חמים ואוהב להחליק על שריריו החלקים ולעשות איתו אהבה. או להכנס למיטה עם ספר מתח טוב ולקרוא עד שעות הבוקר הקטנות. הגשם בחלון ממשיך לרדת עד שהעיניים נעצמות.
בימים גשומים אני אוהבת לבשל מאכלי קדרה ומרקים עשירים. ביום גשום אין כמו לבוא הביתה ולקבל צלחת של צלי שחום עם בשר ותפוחי אדמה או צלחת גדושה במרק ירקות עשיר, ניחוחי וחם. וימי שישי עצלים. היום היחיד שאפשר לישון בו צהריים ולהניח על הפלטה סיר חמין לשבת. ניחוח של חמין בשבת ממלא את הבית. טיול של בוקר נעים וחוזרים הביתה רעבים לחמין.
רגעי אביב מפתים.
האביב עם ראשוני החמסינים, עם פריחת הדרים במרחב. עם היצרים המתעוררים ומחפשים פורקן. הריחות המטריפים של פריחה, תקוות חדשות. יום חם. יום קר.
ההבטחות שעומדות להתממש. אהבה חדשה. יצרים שעומדים להתפרץ. הזיות של תשוקה. מחליפים את שעון החורף בשעון קיץ ולמחרת יורד גשם. גשם אביבי, ניחוח פריחה, שוב קשת בענן וציפייה לקיץ. והחרציות . שדות צהובים של חרציות. שדות זהב של שמשות קטנות שיוצרות ים של פריחה זהובה. בחלונות הראווה כבר יש את בגדי הקיץ, בחנויות נעליים מציגים סנדלים. האנשים מחייכים לפתע בלי סיבה וכולם נחמדים פתאום.
עוד מעט כבר פסח. הבית מבריק מנקיון ומריח צבע חדש. במטבח הסירים החדשים מחכים לבישול של מנות מיוחדות. התנור נמצא בכוננות. עוד מעט כולנו נשב מסביב לשולחן, הבית יריח מריחות החג, פריחה ומאכלים. נקרא קטעים מובחרים בהגדה ונתענג על האוכל. מסביב לשולחן יהיו המון צחוקים ואווירה נעימה של חברים שהתאספו יחד.
רגעי הקיץ הקסומים.
אבטיח קר עם גבינה בולגרית, לאחר יום מתיש ולוהט. שרירים חשופים, זיעה גברית. בקיץ לגברים יש יותר קסם, הם לבושים פחות ופעילים יותר. ריח זיעה גברית מתערבב בריח אפטר שייב סקסי מתכון להתנגשות של פרומונים ואיבוד שליטה על יצרים.
השקיעות בקיץ הן שקיעות ארוכות יותר, מזמינות לטיול על חוף הים לעת ערב כשהחוף די נטוש לאחר שהנופשים הלכו לנוח, שני טורי פסיעות. שלו ושלי, אנחנו פוסעים לאטנו, לא ממהרים, ידו חובקת אותי, ריח של ים, הוא לוחש לי את כל מה שאני אוהבת לשמוע, אני מהנהנת בראשי, חסרת מילים.
בקיץ, הכל ארוטי, מגרה, זיעה מתערבבת בזיעה. גופות לוהטים, אגן נחבט באגן. שרירי הגברים, ירכי הנשים, ניחוח הפרי וההבטחות מתממשות. יש רגעים שאני נוצרת בליבי ולא מפנה אותם אף פעם, אוספת רגעים כמו אבנים יקרות וחורזת אותם למחרוזת זיכרונות שאותה אמשש כשיגיעו ימים של בדד.
ובינתיים מודה לאל הטוב על חסדיו הקטנים, על ההזיות והחלומות שמתממשים, על הלבלוב והפריחה והניחוח, על הגשם ועל השמש ועל עונות השנה.
נכתב ע"י אתר "יחסים"
