מגעים

407 צפיות | 0 תגובות

.הוא מתקרב. היום הארור הזה שמכניס אותי לדיכאון טוטאלי בכל שנה

.יום ההולדת
אני מכינה עצמי מראש בתקווה שהשנה הוא לא יתקוף. זה אף פעם לא עוזר. כמו
ערפל לח וקר המועקה מזדחלת במעלה הקרסוליים, בעקשנות מטפסת ובולעת את
.כולי לשבועיים-שלושה.. ככל שהשנים עוברות זמן התפוגגות הערפל ארוך יותר

השנה החלטתי לנסות ולנצח. כשהקרירות החלה לטפס במעלה הירכיים, החלטתי
להמס אותה בחומה של תאווה. אבל מה עושים כשהמתנע חורק, משתעל ולא מצליח
להפעיל את המערכות? משתמשים בעזרים מלאכותיים כמובן. וכמו שחוש הטעם
.מגורה קודם כל ע"י ראייה, ניסיתי להפעיל חושים אחרים בעזרת חוש הראיה

!עזרים ויזואליים. זה יהיה הפתרון השנה

ההחלטה תפסה אותי מכורבלת תחת שמיכת פוך, מסתתרת לכל העולם. גררתי עצמי
אל מחוץ למיטה, פונה אל המקלחת. הצלחתי לשאוב מחלקלקות המים החמימים
מספיק אנרגיה כדי לפזר חצי מארון הבגדים שלי. בחרתי בחליפת חצאית סתמית
.(שהתאימה למצב רוחי הסתמי (מצב רוח סתמי=שלב אחד מעל מצב רוח דכאוני
=============================

שעה שתיים, אמצע השבוע, אמצע החיים. אני קונה לי כרטיס להצגה יומית של סרט
הרפתקאות בדיוני. תמונות הפרומו בחזית בית הקולנוע הבטיחו הצצה לא מצונזרת אל
תהליך הזדווגות סטנדרטי של חוצנים, כמו גם הזדווגות לוהטת של גיבוריו האנושיים
.של הסרט. נשמע מבטיח. תלוש מספיק למצב רוחי, חמים מספיק לירכיי הצוננות

אולם קטן וחשוך קידם את פניי. מספר מועט של דמויות מעורפלות כבר ישבו
מכורבלות בכורסאות. כמעט כל הדמויות היו מופרדות על ידי כמה וכמה כורסאות
בינהן. פניתי אל השורה האחרונה והטמעתי עצמי בין דמויות-אמצע-החיים שבהו
.במסך, שוקעת אל בין קרביו של כיסאי

הפרסומות עמדו לפני סיום כשקרע אור בהיר את חשכת האולם. דמות נוספת מיהרה
לסגור את דלת הכניסה אחריה, בולעת אותנו שוב בחושך. הדמות עמדה מספר רגעים
.על יד דלת הכניסה – בוחנת את יושבי האולם

אולי הזדקפותי בכסא, אולי השדר שנשלח מראשי ואמר:" לכאן.." והדמות פנתה
לכיווני. ככל שהתקרבה לבשה צורת גבר גבוה. בחושך זיהיתי רק כתפיים רחבות
.ושיער קצוץ

.הוא קרס אל המושב על ידי, לא מעיף אף מבט חטוף לעברי

.פני היו מופנות אל המסך שהבהב בגוון אינדיגו של חלל עמוק זרוע כוכבים. גם שלו
שבריר מבט חמק מזווית עיני לעברו. הוא ישב קפוא בכיסאו. פנים חצובות הבהבו
.באור תכלכל. ברכיו נשלחו קדימה, נשענות על גב המושב שלפניו

החזרתי מבטי אל החללית שהחלה להקיף פלנטה כתומה, נשענתי לאחור, מרפקיי
.נשענות על משענות הכסא

המראות המשיכו להבהב מול עינינו, החושך עוטף אותנו, וקולות הגיבורים עטויי
.הסרבלים הכסופים – לא הצליחו לבלוע את קולות הנשימה של שנינו

זרוע חמימה ושעירה נשענה לצד זרועי. פתאום האוויר החשוך הפך קריר, מזקיף
.בליטות קטנטנות על עורי. נרעדתי מעט, מתנשמת

גברבר בהיר עיניים קילף באיטיות סרבל כסוף מגופה החטוב של קצינה ראשונה. ירך
.קשה עטוית ג'ינס נצמדה אל ירכי, מתחככת מעט. נשימתי נעצרה

מבטנו היה שקוע כל כולו בדמויות הצפות בחדר חסר כוח משיכה, גופותיהם
.המבהיקות נוגעות לא נוגעות, שני סרבלים כסופים צפים ברקע

הזרוע שלצדי נצמדה לעור זרועי החשוף. עור נגע בעור. השרירים נעו תחת העור
המתוח, מניעות מגע קפוא. בלעתי את רוקי, מבטי מרוכז בדמויות העירומות על המסך
אך כל חושיי ממוקדים במגע על זרועי, בתנועת השרירים ששידרה הירך הצמודה
.לשלי

.התנשמויות מציאותיות נבלעו בהתנשמויות וירטואליות

מתוך החושך נשלחה ידו השניה. אצבעות קרירות החלו ללטף את עור הברווז שעל
זרועי, מגעו מכווץ בכאב נשכח את ירכיי. נשימתי נעצרה שוב כשאני מאגרפת את כף
.ידי. "להיות או לחדול??" זעקו פעמונים היסטריים בראשי

ואז עטפה כף ידו את אגרופי, ממיסה אותו. אצבעותיו השתלבו בשלי. לחיצת הרגעה
.קטנה של אצבעותיו עטפה את הפעמונים הרעשניים במעטפת צמר גפן, מאלימה אותם
..בוהן עבה טיילה לאורך גב כף ידי

,אצבעותיה הארוכות של הקצינה הראשונה ציירו את חיטובי בטנו של בהיר העיניים
נעות לקצב נשימתו המואצת. בהיתי באצבעות הארוכות האלה כשאצבעות ידי השניה
מצאו דרכן אל זרועו הצמודה לשלי. מגע כריות אצבעותיי בעור ידו החשוף גרם
.לצמרמורת עונג מבוהלת לזרום בגבי

אצבעותיה של הקצינה הראשונה גלשו אל פטמותיו כשאצבעותיי גלשו באומץ אל
מתחת לשרוול חולצתו הקצרה. הרגשתי את השרירים נעים בריגוש תחת מגע
.אצבעותיי. אנקה נפלטה מהדמות לצדי וצדודית פניו פנתה אלי

.אצבעות כף ידו נתקו משלי והחלו לטייל על לחיי, מבקשות אותי לפנות אליו

זו הפעם הראשונה שמבטנו הצטלב. וזה היה שם. לאחר בחינת בזק המשיכו האצבעות
.לצייר את לחיי, בוהן גולשת אל שפתי התחתונה.. מלטפת

קלוז-אפ על שפתיים אדומות ענקיות הנצמדות בתאווה אל שפתיי בהיר העיניים, נתנו
.את האות. עצמתי עיניי נמסה למולו, לשונו מגששת אל תוך פי, ריחו מרחיב נחיריי
מגע אצבעותיו רפרף על חזית חולצתי, מזקיף פטמותיי. ככל שהעמיקה לשונו לחקור
.בי, כן לחץ מגעו את חזי

פיניתי מהדרך מחסומם של כפתורים וידו גלשה פנימה, עוטפת ברעד שד עגול עטוי
חזיית תחרה. ידי רעדה אל בין ירכיו, מטפסת מעלה, מגששת מעל בליטה קשה. הוא
נאנח אל בין שפתיי, נשיקתו מעמיקה. אצבעותיו לכדו פיטמת תחרה זקופה, לוחצות
אותה. כמעט בחוסר סבלנות דחקתי בידו אל מתחת לתחרה. כפו הגדולה עטפה
.בקלילות את הרכות תחת התחרה, לוחצת. עניתי בלחיצה עדינה על הבליטה

כמעט זעקתי בתסכול כשפגעה קרירות בעור שדי. כף ידו נטשה את השד, ומיהרה
לגלוש אל מתחת לחצאיתי. ככל שכפו הגדולה ליטפה דרך במעלה ירכי, כך הרגשתי
.לחוחית מבורכת מציפה את תחתוניי. הכאב דקר בתחתית בטני – כאב ענוג ומעורר
הזוג על המסך מולנו התפתל במרחבי החדר, בעוד לשונותינו ממשיכות להתפתל
באקסטזה.. חזית מכנסי הג'ינס נפערה מול כף ידי, וגלשתי במהירות פנימה, עוטפת
זכרות חמה בעוד אצבעות ארוכות גולשות אל בין ירכיי. מגעו המסעיר זחל אל מתחת
.לתחתון הלח, מגשש/מפלס דרכו אל חמימות נוטפת

.בלענו אנקותינו בנשיקה, מגעינו מזרזים את בוא העונג

זעקתה של הקצינה הראשונה עימם את אנקות האקסטזה של שתי הדמויות הסוערות
באחורי האולם. גב הכסא מולו ספג מתחי ריגושו בעוד ריפוד כיסאי בלע אליו את
.ניחוח האורגזמה הפרטית שלי. השענתי ראשי בכבדות על כתפו, מחזירה נשימה

נשיקתו רפרפה על לחיי בעודו אורז כליו חזרה. מתחתי את שולי החצאית חזרה
למקומם הראוי בעודי משעינה ראשי לאחור אל משענת כיסאי. שמעתי רחש קלוש
.מהכסא על ידי

.כשנשימתי חזרה אלי, העפתי מבט אל הכיסא על ידי. הוא היה ריק

=================================

,דלתות האולם נפתחו באחת ואור בהיר סימא עיני. פסעתי החוצה, נושמת עמוקות
.משאירה בחיוך מסופק את ערפילי דיכאון-טרום-יומולדת באפלתו של בית הקולנוע

================================

נכתב ע"י אתר "יחסים"