325 צפיות | 0 תגובות
ואלה תולדות…או איך המציאו את האוכל
כאשר אנחנו אוכלים מאכלים שונים, לא פעם אנחנו שואלים את עצמנו, מי המציא את המאכלים האלה? אני בטוחה כי שאלה זו עלתה לא פעם תוך כדי אכילת המבורגר, קציצות, פתיתים, גפילטע פיש, קישקע, קוסקוס ועוד מאכלים שונים שהם טעימים נורא והשאלה עולה מעצמה.
אני לא עשיתי מחקר ולא ירדתי לשורש הכנת מאכלים אלה. כל מה שאני אכתוב כאן, זאת תיאוריה שנראית לי הגיונית ביותר ואם לא, אז לא. אם יש למישהו תיאוריה מוצלחת יותר, אני אשמח לקרוא תיאוריות אחרות.
אז ככה,
ההמבורגר ומאוחר יותר קציצת הבשר הומצאו כידוע עוד בימי האדם הקדמון. כאשר גילה האדם הקדמון את האש הוא מצא לאש שימוש. מאכליו השתפרו פלאים והוא גילה כי בשר על האש טעים הרבה יותר מבשר נא. עדיין יש ביננו מהצאצאים של אותו אדם קדמון לפני גילוי האש שאוכלים את הבשר נא, אבל רובנו אוהבים אותו מתובל וצלוי על האש.
בזמן שהאדם הקדמון גילה את האש, הוא עדיין לא המציא את המקרר. מכיוון שהוא צד חיות גדולות ובתר את הבשר לנתחים גדולים, הוא הבין שצריך לייבש את הבשר בשמש משום שבשר לח במקום אפל מזמין חיידקים שגורמים למחלות בילדי השבט. אז הוא שם את הנתחים לייבוש בשמש וכאשר הם התייבשו ולא נותרה בהם לחלוחית, הוא אכסן את זה במערה.
באותו זמן הסתובבו כל מידי עדרים של חיות בשטח המגורים של האדם הקדמון ולא היו להם גדרות ועדיין לא המציאו את הספארי. החיות הסתובבו חופשי ולא הסכלו לאן הן הולכות ולא נזהרו בדרכן. יום אחד כאשר הניח האדם הקדמון את נתחי החיה הטריה על השקים לייבוש בשמש, עבר בדהרה עדר פילים.
הפילים גילו מים בקרבת המערה ומכיוון שזמן רב לא שתו הם היו צמאים מאוד. כאשר הם הריחו את המים הם רצו רק שני דברים, לשתות לרוויה ולהתרחץ, כידוע התחביב שכל הפילים מכורים לו, הוא הרחצה. אז הפילים הריחו את המים וכל אחד רצה להיות הראשון שיגיע למים, אז הם התחרו ביניהם בריצה והם רצו מהר מהר ולא שמו לב כי האדם הקדמון שם נתחי בשר טריים לייבוש והם דרכו במרוצתם על הנתחים ורמסו אותם וריסקו אותם לגמרי.
כאשר עבר עדר הפילים נותר על השק רק בשר ממותה מרוסק. אשתו של האדם הקדמון ראתה את הבשר המרוסק והתחילה לבכות. היא בכתה כי ידעה שבעלה יצטרך לצאת לצוד ציד חדש והיא תצטרך שוב להפרד ממנו לימים ארוכים. הגעגועים והתסכול גרמו לה לבכות והמון המון דמעות זלגו מעיניה לבשר המרוסק.
כאשר התעשתה אשתו של האדם הקדמון היא חשבה שאולי אם היא תנגב את הבשר המרוסק בעלים ועשבים אולי עוד ניתן יהיה לעשות ממנו משהו. אז היא לקחה קוסברה ורוזמרין ופטרוזיליה וכמון ושיפשפה את הבשר המרוסק. אחרי זה היא ניסתה ליצור ממנו צורה של סטייק, היא לקחה גוש של בשר מרוסק ועיצבה את הסטייק, היא הניחה את הסטייק על האש וניחוח נפלא פשט ברחבי המרחב של השבט.
כל הילדים הגיעו למדורה שם אשתו של האדם הקדמון צלתה את ה"סטייקים" המוזרים. כל הילדים בקשו וקבלו קציצה וטרפו אותה בלהיטות וביקשו עוד ועוד, עד שנגמר כל הבשר המרוסק ובכל זאת נאלץ בעלה לצאת לצוד ציד חדש.
בעלה יצא לצוד ציד חדש, אבל לה לא היה זמן לבכות ולהתגעגע, היא הייתה עסוקה בלתת את המתכון לכל נשות השבט שהציקו ונדנדו לה עד שקיבלו את המתכון. מכיוון שהפילים כבר לא שעטו בדהרה לכיוון המים ונשות השבט היו צריכות בשר מרוסק, הן מצאו שימוש נוסף לנבוט. הן הניחו את נתחי הבשר על אבן וריסקו אותו בנבוט, מאז ידועות הנשים כמסוכנות ויש להזהר מהן.
עברו כמה שנים וקוף אחד בג'ונגל זרק קוקוס על הראש של אחד מהציידים שארבו לחיה בין עצי הג'ונגל. אגוז הקוקוס פגע בגולגולת הקשה של הצייד ונשבר לשניים. הצייד המופתע לקח את שני חצאי הקוקוס לאשתו וסיפר לה מה קרה.
אשתו של הצייד הייתה אישה סקרנית עד מאוד והניחה חצי אגוז על הסבכה ומזגה פנימה מים. המים התחילו לבעבע להפתעתה והיא רצתה לראות מה קורה כאשר מכניסים את הקציצות למים. היא הכניסה את הקציצות למים והן התבשלו, היא הוסיפה למים תבלינים ועשבים וככה גילו את הקציצה המבושלת ואת הרוטב ואת המרק.
עברו עוד כמה שנים והסקרנות האנושית על דרך ניסוי וטעיה המציאה עוד כמה המצאות לא פחות חשובות, מכוניות, מקררים ומכונות. אחת מההמצאות החשובות של המכונות הייתה המצאת מכונת הפסטה. מכונת הפסטה הראשונית הייתה פרימיטיבית ביותר. יש לי דוגמה ממנה אצלי בבית.
במכונה הראשונית הידים של הפועלים היו כל הזמן דביקות מבצק הפסטה. הפועלים שיפשפו את הידים ליד המכונה כדי להפטר מהבצק הדביק והשאירו מסביב למכונה המון המון פירורים של בצק. בעל מפעל הפסטה היה קמצן וחבל היה לו על כל הפירורים, הוא מינה את מזכירתו שלא הייתה לה הרבה עבודה ורוב היום היא רק שמה לק על הציפורניים וקראה "לאישה" לבדוק מה אפשר לעשות עם הפירורים ולמצוא דרך למחזר אותם.
המזכירה הבטלנית אמרה "טוב, בסדר" ושמה מים על האש. על השולחן מולה היה הר קטן של פירורים. היא אספה את הפירורים בשתי ידים מתוך כוונה לזרוק אותם לפח, אבל אז בדיוק כשהמים רתחו, נכנס בעל המפעל לבדוק אם היא ממלאת את ההוראות שהוא נתן לה, אז במקום לזרוק את הפירורים לפח כמו שהיא תכננה, היא זרקה אותם למים הרותחים. תוך דקה היה לה פינג'ן מלא פרורים מבושלים.
הם הביטו בפליאה בפירורים המבושלים ובדיוק הגיעו קציצות עם רוטב ואורז מחדר האוכל. בעל המפעל לקח את קציצתו והניח על הפירורים המבושלים, הוא טעם את התוצאה ונאנח בסיפוק. מיד אמר למזכירתו להשיג את משרד הפרסום הטוב ביותר. המזכירה השיגה לו את משרד הפרסום הטוב ביותר והתפטרה מעבודתה. היא לא הסכימה לעבוד בתנאים מחפירים כאלה שבהם היא לא מצליחה לשתות אפילו כוס קפה בגלל הקמצנות של בעל המפעל.
הקופירייטרים במשרד יחסי הציבור נתנו לפירורים את השם "פתיתים" ולפתיתים הראשונים קראו "פרפל" והם נמצאים איתנו עד עצם היום הזה. הפתיתים הראשונים נראו כמו פירורים שפועלים ניערו מהידים וכמה שנים מאוחר יותר המציאו את המכונות שעושות לפתיתים צורות שידועות עד עצם היום הזה כמו כוכבים, אורז וכדורים קטנים בשם קוסקוס בגלל הדמיון לקוסקוס הידוע.
על קוסקוס, גפילטע פיש וקישקע יסופר בפעם הבאה.
נכתב ע"י אתר "יחסים"
