השפשפת

381 צפיות | 0 תגובות

מאת דניאל

פרק א'
הכל התחיל שירד גשם.
יצאתי לרוץ בלילה אחרי יום העבודה, זה בדרך כלל השעות האהובות עלי ביותר. הרחובות ריקים מאנשים ורק קולות מהטלויזיה שבוקעים מהבתים נשמעים ברחוב. האויר היה קריר מה שדירבן אותי לרוץ לטווח רחוק יותר, אילו רק הייתי יודע איזה סופת גשם הולכת להיות, כנראה, לא הייתי יוצא מהבית בכלל.
בהתחלה עוד רצתי בין הטיפות, לא חשבתי אפילו שרצוי לחזור על עקבותי. אבל אז זה הגיע, המכה מהשמיים, לא יכולתי לסבול את הכאב של הטיפות אז נכנסתי לאחת הכניסות לבתים המשותפים וחיכיתי שם.
אחרי חצי שעה כשהגשם לא הפסיק ואפילו לא נחלש הבנתי שאין בררה, חייבים לרוץ הביתה.
רצתי די מהר והגעתי הביתה רטוב כולי. עכשיו כשאני חושב על זה, אם לא הייתי לובש באותו יום את תחתוני הטנגה שלי לא היתה לי בכלל שפשפת. ועוד איזה שפשפת, כל אזור החלצים שלי היה אדום ומגרד בבוקר למחרת. וכמובן שבארון לא מצאתי את תרופת הפלא שלי, "אגיספור". אני זוכר בתקופת הצבא הייתי סובל מהמון שפשפות וכל תכשיר ומשחה לא עזרו לי. רק ה"אגיספור" שלי, תרופת הפלאים שמעלימה כל שפשפת בין לילה.
פתחתי את ארון התרופות, וגיליתי שנגמרה האספקה. בדרך לעבודה עצרתי בבית המרקחת ושם גיליתי שלפי הנהלים החדשים חייבים מירשם רופא לתרופת הפלאים שלי, הרוקחת ניסתה בנחמדות להציע לי מישחות אחרות אך אני סירבתי בתוקף, שומר על נאמנות לתרופה שלי.
כמו חמור באותו יום לבשתי ג'ינס מה שממש לא עזר לי וכל הזמן גירד לי. אחרי ששמתי לב שעמיתים לעבודה קולטים את הגירוד העצבני שלי במפשעה התקשרתי לרופא עור לקבוע תור עוד לאותו היום, פקידת הקבלה הסבירה לי שבאותו היום אין תורים פנויים, השתמשתי בכל קסמיי וכוח הפלירטוט הטלפוני שלי כדי להסביר לה שהנושא ממש חשוב ושאני לא יכול להמשיך לחיות עם השפשפת הזו, היא קצת ציחקקה ואמרה שהיא תכניס אותי אחרון בתור אבל אסור לי לאחר יותר מידי כי ד"ר כהן תרצה ללכת הביתה מוקדם.
אני חייב לציין שכשהבנתי שזו רופאה ולא רופא הרגשתי קצת פדיחה להראות לה את המפשעה שלי אבל הגירוד מייד איפס אותי והחזיר אותי לשיחה.
"אין בעיה, אני אהיה ברבע לשמונה אצלכם"
בשבע וחצי כבר הייתי במרפאה, פקידת הקבלה ידעה מיד על מה מדובר וביקשה ממני להמתין על שאחרון המטופלים יצא.
ישבתי שם משועמם עד אין קץ ונסה להסתיר את הגירודים שלי עם מגזינים של "לאישה" אבל כנראה לפי המבטים של פקידת הקבלה לא ממש בהצלחה.
תורי הגיע. נכנסתי לרופאה והתישבתי.
"אז אתה מיקרה השפשפת האחרון שלי להיום" אמרה בגיחוך
"מצטער שאני מעכב אותך אבל זה ממש מציק לי, רצתי אתמול בגשם, וחטפתי את זה בגדול"
"אתה רץ קבוע?"
"כן"
"יופי, בוא נפתח לך תיק ואז נראה מה הבעיה שלך"
היא התחילה לעבוד על המחשב ולמלא פרטים אישיים, בהתחלה היא שאלה שאלות כלליות ואז התחילה לבדוק את ההסטוריה הרפואית שלי ושל משפחתי
"בדרך כלל רק רופא המשפחה שלי שואל אותי את כל השאלות האילו"
"אני אוהבת להיות מאוד יסודית בעבודה שלי, אז היה סרטן אצלך במשפחה או לא?"
"לא"
"בת זוג קבעה?"
"לא"
אחרי התחקיר הביטחוני המקיף של ד"ר כהן היא ביקשה ממני לגשת למיטת הטיפולים ולהוריד את המכנסיים ואת התחתונים. בהתחלה רציתי להגיד לה שרואים את השפשפת גם בלי להוריד את התחתונים אבל אחרי היחס הרציני שלה למקצוע העדפתי להוריד הכל ולא לצאת שפן שמתבייש מרופאים.
היא ביקשה ממני לשבת על קצה המיטה ולבשה כפפות לבנות על ידיה.
"תפסק קצת יותר…מעולה"
היא התחילה לגעת בשפשפת
"אתה ממש יודע לגדל אותן יפה, אתה סובל בדרך כלל משפשפות?"
"בצבא סבלתי הרבה אבל בשנים האחרונות ממש לא"
"זה נראה כמו שפשפת זיהומית, בו נראה עד לאן היא התפשטה"
יד אחת שלה הסיתה בעדינות את ביצים שלי וביד השניה היא נגעה קלות בעור סביבם, בהתחלה בצד ימין ואז העבירה את הביצים והזין בעדינות רבה לצד השני ובדקה את צד שמואל. הנגיעות שלה הפכו לליטופים נעימים, ואז הא החליטה להיות ממש מקצועית ולראות שהשפשפת לא התפשטה לאזור השערות שמעל הזין. היד שהחזיקה את הביצים שלי עברה להחזיק את הזין כלפי מטה, ידה השניה עברה בין שערות הערווה שלי ואת ראשה היא קירבה כדי להטיב לראות. מנקודת המבט שלי זה נראה כאילו ד"ר כהן מוצצת לי. המראה הזה, וידה על איברי מיד עורר את כל חושי והתחלתי מלחמה פנימית לעצור את הזיקפה המאיימת להגיע.
למזלי היא עזבה את האזור וגם שיחררה את ידה מאיברי, נשמתי לרווחה אך באמצע הנשימה שוב הרגשתי את ידה על הביצים. עכשיו היא הרימה אותן ובדקה מתחת. אין ספק שיסודיות יכולה להיות שמה השני של ד"ר כהן (אני אפילו לא הכרתי את שמה הראשון) ידה השניה התחילה באותם ליטופים בודקים באיזור התחתון של הביצים וירדה מדי פעם לכיוון פי הטבעת.
ושם זה קרה. כשהאצבעות שלה עברו על הנקודה הרגישה שנמצאת בין הביצים לפי הטבעת הזין שלי כבר לא כל כך היה בשליטתי. הוא קפץ לדום ועמד גאה ומאושר מול פרצופה של ד"ר כהן.
היא הרימה את מבטה מאזור פי הטבעת שלי ועצרה מולו בחיוך קטן.
"שלום גם לך"
"מצטער לא…"
"זה בסדר, להזכירך אני רופאה אני רואה הרבה כאילו"
המחשבה על הצד המקצועי שלה הרגיע אותי מעט וגם המחשבה שאולי היא מנסה לפתות אותי ירדה (ולא שלא פנטזתי על זה באותו הרגע)
הזין עדיין עמד אבל הדריכות והנוקשות התחילו להעלם, אבל היד שלה היתה עדיין ליד פי הטבעת שלי והיא חזרה "לבחון" את האזור נוגעת קלות בפי הטבעת. מצב דום חזר מייד לפעולה.
אני לא יודע מה יש בנקודה הזו שכל כך מקפיץ אותי אבל זה עובד.
ד"ר כהן עזבה את האזור והתרוממה.
"השפשפת שלך ממש תוקפנית ומתפשטת במהירות, אני ארשום לך מישחה."
"אפשר שזה יהיה אגיספור?"
"אין בעיה, אם אנחנו כבר בודקים אותך, אז יש עוד משהו שמציק לך?"
"לא כל השאר בסדר"
"אני בטוחה שאם תיצא מיכאן עם כזו זיקפה זה יהיה מאוד מציק" אמרה בחיוך
"תוך שניה הוא יירגע" ניסיתי שקולי ישמע בטוח אבל הזין שלי לא הראה סימנים של הסכמה.
"בו נטפל לך בזה"
לא הבנתי בדיוק מה היא עושה אבל היא הורידה את הכפפה הלבנה שלה מאחת הידיים, הכניסה את שתי הידים לתוכה עד למקום בוא אחת האצבעות אמורה להיכנס ומתחה את הכפפה לצדדים. בצורה הזו היא הלבישה על הזין שלי את הכפפה. כמו קונדום מצחיק.
ואז היא ירדה שוב לאזור היד החשופה מחזיקה את האיבר שלי ומשפשפת אותו, ידה השניה ממוללת לי את הביצים והיא כולה חיוכים.
נשענתי קצת לאחור בהנחה שכל מה שאני מקבל כאן זה קצת עבודת ידיים כדי להוריד את הזיקפה. אבל להפתעתי לעבדת הידיים הצטרף גם הפה, עולה ויורד על הכפפה שמכנס את הזין שלי. מידי פעם היא סגרה את הזין בתוך הפה שלה ויצרה וקום שהגביר את התחושות שלי וקירב את הסוף. אבל תחושת הכפפה קצת הכהתה את המציצה, רציתי לשאול אותה האם יש לה קונדום כי דרכו מרגישים יותר אבל לא רציתי להפריע לרופאה שממלאה את תפקידה. אחרי כמה דקות שהזין שלי לא הראה כל סימן שהוא רוצה לסיים את הטיפול הזה היא כנראה החליטה לקצר את התהליך והעבירה את היד שהיתה כל הזמן על הביצים שלי לאזור פי הטבעת. אני חושב שהתנועות של גופי הסגירו את גלי ההנאה שזרמו בי. היא ליטפה את האזור בעדינות והשאירה אצבע אחת לפי הטבעת. אני מודה שמעולם לא חוויתי חדירה בפי הטבעת אבל התחושה שזרמה מישם הגביר לי את הרצון שהיא תעמיק את המגע בינינו, ואחרי כמה שניות זה קרה, היא הגבירה את קצב המציצה ובמקביל לחצה בתנועות מעגליות את האצבע שלה על פי הטבעת שלי. הגדלתי את הפיסוק של רגלי והרגשתי את איברי מתפוצץ ויורה זרע לתוך הכפפה.
אחרי שהרוחות נרגעו והזין שלי התחיל להתכווץ היא הורידה בעדינות את הכפפה, שמה אותה על מגש הטיפולים, לקחה כמה מטפחות ניר ונגבה את שאריות הזרע מהזין שלי.

ד"ר כהן חזרה לכיסא שלה מאחורי השולחן והתחילה לכתוב במחשב. אני התלבשתי וישבתי מולה, לא ידעתי מה להגיד, האם להודות לה על ה"טיפול" האם להגיד לה שאני רוצה לרדת לה?
"אני רושמת לך מירשם לאגיספור וכמה בדיקות דם"
"בדיקות דם? למה אני צריך בדיקות דם? זה רק שפשפת…"
"כמו ששמת לב אני אוהבת להיות יסודית מאוד, עכשיו לך תעשה את בדיקות הדם ותחזור אלי עוד שבוע עם התוצאות."
"אני עדיין לא מבין מה קשור בדיקות דם לשפשפת"
ד"ר כהן קמה עקפה את השולחן ונעמדה לידי היא התכופפה קלות הקריבה את שפתה לשפתי, שלחה יד למפשעה שלי ומחצה לי את הביצים והזין, שפתה עדיין לא נוגעות בשלי והיא לחשה "תבוא אלי בשבוע הבא, תגיד סיגלית שתקבע לך תור בסוף היום" היא לא נישקה אותי אבל הקירבה שלה גרמה לי לשכוח מי אני ומה אני בכלל עושה אצלה במרפאה. התחלתי ללכת לכיוון הדלת אבל ד"ר כהן עצרה אותי ידה על ראשי והיא הדביקה לי נשיקה רטובה וחודרנית. "אני יודעת שזה יהיה לך קשה אבל עד הביקור הבא שלך אל תאונן"
"למה?"
לא קיבלתי תשובה רק עוד נשיקה.

יצאתי החוצה סיגלית פקידת הקבלה היתה עסוקה במחשב
"ד"ר כהן ביקשה לקבוע לי תור לשבוע הבא בסוף היום"
סיגלית הרימה את ראשה לבחון אותי וחיכה חיוך גדול כאילו היא יודעת בדיוק לה ד"ר כהן התכוונה.
"יום שלישי בשמונה, תשאיר לי בבקשה מספר נייד, בשביל שאם יהיה שינוי בתור אני אחזור אליך"

ואכן היה שינוי בתור….

נכתב ע"י אתר "יחסים"