330 צפיות | 0 תגובות
אימהות חד הוריות מתוך בחירה
הטרנד החדש עכשיו בארץ. אימהות חד הוריות מתוך בחירה. בערוץ חמש של yes הייתה תוכנית דוקומנטרית על אימהות חד הוריות מתוך בחירה. התוכנית עקבה אחר שתי אימהות מצפת שגרות בבלוק אפור ורגיל והן חיות שם לבד כל אחת בדירתה היא, לבד מתוך בחירה.
מזה חמש עשרה שנה מתווספות עוד ועוד אימהות חד הוריות לחברה הישראלית. גם אני היום אימא חד הורית וחיה לי לבד ובשקט מתוך בחירה. יש בזה המון המון טוב.
פעם חשבו כי אישה היא אישה לא מושלמת אם אין לידה גבר. פעם הצורך להנשא היה חזק וברור. עד לפני כשלושים שנה, אישה רווקה בהריון נחשבה כסוטה וכזונה והילד שילדה היה בושה וכתם על חייה. באותם זמנים אפלים אם אישה נכנסה להריון, היה האחראי לכך חייב לשאת אותה לאישה, אם לא, אז הוא היה מסתבך עם אבא שלה.
אני נהנית היום לראות את הסרט אריאנה וכל מי שראה את הסרט לא יכול שלא לתהות על התמימות ועל התנהלות החיים כאן לפני כארבעים שנה. אביה הירקן העני של אריאנה תבע את הוריו העשירים של הבחור שהכניס אותה להריון וניסה להכריח אותם דרך בית משפט שיחתנו את הילדים.
היום הירקנים כבר לא עניים. הם יותר עשירים מהבנקאים למיניהם. היום יש אמצעי מניעה למי שלא מעוניינת בילד. היום הנשים ממש לא לחוצות להתחתן. הנשים של היום הן נשים עצמאיות ומעדיפות לחיות לבד. ברגע שהאישה של היום רוצה לממש את האימהות שלה, היא פשוט נכנסת להריון בלי הצורך להתחתן עם אבי התינוק.
נשים נשואות אימהות לילדים מתגרשות היום בקלות. ככה הן מרוויחות את העצמאות שלהן ואת הילדים. היום יש המון אימהות חד הוריות. לאימהות חד הוריות יש היום המון זכויות בכל מיני מוסדות, החל מביטוח לאומי שמשלם להן את הבטחת או השלמת ההכנסה וכלה בכל ההנחות במיסים שונים כמו מיסי עיריה ומס הכנסה.
לחיות כאימא חד הורית זה הדבר הכי נהדר שהמציאו בעשור זה.
קודם כל אין את הבעל הנודניק בבית.
יש פחות כביסה וגיהוץ. אני מכבסת כשבא לי ואני לא מגהצת, לנשים יש המון בגדים שלא מצריכים גיהוץ. אין לי את הנג'וס החוזר ונשנה "איפה יש גרביים?" "גיהצת לי את החולצה?" "מה אני אלבש מחר?" ועוד ניג'וסים מהסוג הזה.
אני יכולה לבשל מה שאני רוצה בלי להתחשב בטעם האישי שלו, "אני שונא ירקות מבושלים" את המטבח אפשר לסגור כבר בחמש אחר הצהריים. את ארוחת הערב אנחנו אוכלות, העוללית ואני, מול הטלוויזיה בסלון ואין את האיש שיתמרמר על הפירורים שנופלים על השטיח. את הכלים אפשר לשטוף למחרת. הכלים לא הולכים לשום מקום וממתינים בסבלנות לשטיפה.
אפשר לראות טלוויזיה עד מאוחר בלילה ו/או מוקדם בבוקר וללכת לישון כשמתחשק ולקום כשמתעוררים. אין את האיש שינג'ס "נו…מתי את כבר באה למיטה?" אין את האיש שינג'ס "תנמיכי את הווליום בטלוויזיה, זה מפריע לי לישון" וכשאני הולכת לישון אין את הרגליים הקרות שלו במיטה שמתחממות על שלי.
יחסי המין הם הכי טובים כשאני גרה לבד. אפשר להחליף בני זוג, אפשר להחזיק כמה אחדים בו זמנית. אפשר לעשות אורגיות אם מתחשק לי. אף פעם אני לא שומעת כי "אני עייף מידי" "אל תתנהגי כמו זונה" "הילדה בבית היא עלולה להכנס" כאשר אני גרה לבד, אני יכולה לגוון כל פעם שיתחשק לי ותמיד יש את אלה שבאים בכייף והעונג כמובן שלי.
ללכת לישון במיטה הכפולה לבד זה הכי הכי כייף. קודם כל אני יכולה להניח בה את המצעים בצבעים שאני אוהבת. וורודים בדרך כלל, בלי לשמוע תלונות כמו: "אין לך צבעים יותר נורמליים, אני מרגיש כאילו אני ישן בתוך סוכריה" ככה אני אוהבת לישון בתוך מיטה בצבעי סוכריות בלי שאף בן זוג יתקומם נגד זה.
חימום המיטה בחורף זה עוד תענוג ששמור רק לי כשאני גרה לבד. כאשר הייתי נשואה, הוא תמיד היה חייב להדליק את הסדין החשמלי כל לילה. על מס' 2 והיה חם ואני ממש לא אהבתי את זה, אבל מצד שני לא יכולתי להגיד לו שיכבה כי היה לו כל הזמן קר.
היום אני מחממת את המיטה לפני שאני נכנסת לתוכה ומכבה את הסדין לשארית הלילה. אין אף בן זוג שיתחיל לילל כי קר לו ולמה אני מתאכזרת אליו ככה.
ושיפוצים בבית. זה הקטע הכי הכי אהוב עלי. אני יכולה כל חצי שנה להחליף את צבע הקירות. אני יכולה לצבוע את הדירה שלי בכל צבע משוגע שאני אבחר רק כדי לבדוק אם אני אוהבת את זה או לא. אני יכולה לשבור קירות שמפריעים לי בבית בלי להתקל בתגובת נגד. אני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה והוא יכול רק לרטון כשהוא בא לבקר, תמיד אני יכולה להזכיר לו כי אנחנו כבר לא ביחד ואין לו שום זכות מלה.
והדבר הכי טוב מהנישואים האלה נשאר אצלי. העוללית גרה איתי. גם היא נהנית מהאימא החד הורית שלה. אני אימא ליברלית. מותר לה לשים רגליים על הספה בלי לשמוע ממנו "תורידי את הרגליים את מלכלכת את הספה" הרגליים שלה תמיד נקיות, אבל הוא לא קולט את זה.
לעוללית יש חדר משלה שאותו היא מעצבת כל הזמן מחדש. גם לה מותר לצבוע אותו בכל מיני צבעים ולצייר על הקירות ולשנות ריהוט ולהשאיר את החדר מבולגן ימים ארוכים בלי שאיזה אבא יבוא אליה בטענות ויטריד אותה בבקשות לסדר את החדר.
בכלל, חיים בלי בן זוג הם חיים נהדרים. אפשר לארח חברות בלי שהן ילכו הביתה ברגע שהבעל העייף והרעב מגיע מהעבודה. והכייף הזה לארח חברים לארוחת בוקר, לארח בשבת את האנשים שאני אוהבת בלי להזמין גם את ההורים שלו. הצ'ופר הנוסף של החיים בלי בעל הוא שההורים שלו והאחים שלו וכל קרובי משפחתו לא יגיעו אלי יותר. אני לא אצטרך לארח אנשים דוחים כמו חמתי לשעבר שדוחפת את האף לכל ארון ולכל חדר, אני לא צריכה לשמוע את מונולוג הדעות המטומטמות ואינסופיות של האבא הזקן שלו על איך הוא היה מסדר את המדינה.
אין חובת ביקור משפחות. אני כבר לא צריכה לריב איתו על הביקרוים בשבת אצל ההורים שלו או הקרובים שלו. גם העוללית נמנעת מלבקר שם ולא ביקרה את הסבא-סבתא שלה מהצד שלו כבר איזה שלוש שנים.
העוללית יכולה לשמוע מוסיקה בכל ווליום שהיא בוחרת בלי להתחשב באיש העייף שצריך לנוח כי יש לו עבודה מחר. היא יכולה להכין שיעורים כשמתחשק לה גם אם זה בעשר בלילה, בלי שהוא יעיר לה כי שיעורים מכינים כשבאים מבית הספר. אני יכולה לצאת לפגישות עם חברים בלי להסביר לו לאן אני הולכת ולמה אני נפגשת עם X או Y ולחזור מתי שאני רוצה בדרך כלל בשש לפנות בוקר כדי להספיק להכין את הסנדוויץ' של העוללית לבית הספר.
אם פעם חשבתי כי הנישואים זה החופש הכי גדול שיש, היום אני יודעת כי לאם חד הורית יש את החופש הכי מוחלט. היא לא צריכה להתחשב בבן זוג, היא יכולה לארגן לעצמה כמה בני זוג שהיא רוצה, היא חופשיה לבלות, לארח, או להיות לבד כשבא לה.
אישית, אני מאוד ממליצה.
נכתב ע"י אתר "יחסים"
